וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
תוצא הארץ. הוּא שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁהַכֹּל נִבְרָא מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא הֻצְרְכוּ אֶלָּא לְהוֹצִיאָם:
נפש חיה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַיּוּת:
ורמש. הֵם שְׁרָצִים, שֶׁהֵם נְמוּכִים וְרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ וְנִרְאִים כְּאִלּוּ נִגְרָרִים שֶׁאֵין הִלוּכָן נִכָּר. כָּל לְשׁוֹן רֶמֶשׂ וְשֶׁרֶץ בִּלְשׁוֹנֵנוּ קונמו"בריש בלע"ז:
וַאֲמַר יְיָ תַּפֵּק אַרְעָא נַפְשָׁא חַיְתָא לִזְנַהּ בְּעִיר וּרְחֵשׁ וְחֵוַת אַרְעָא לִזְנַהּ וַהֲוָה כֵן
ויאמר נפש חיה, כלל לאשר הוליד האש והמים והארץ, גם האדם:
בהמה. שהם עם בני אדם לצרכם לרכוב ולאכול:
ורמש. הם הקטנים ההולכים על הארץ:
וחיתו ארץ. שדם בשדה שאין שם ישוב, והוי"ו האחרון נוסף במלת וחיתו, כמו למעינו מים (תהלים קיד ה) בנו בעור (במדבר כד ג):
בְּהֵמָה הֵם הַמִּינִים הָאוֹכְלִים עֵשֶׂב, בֵּין יִשּׁוּבִי בֵּין מִדְבָּרִי:
וְחַיְתוֹ אֶרֶץ אוֹכְלֵי הַבָּשָׂר יִקְרָא חַיּוֹת, וְכֻלָּם יִטְרוֹפוּ:
וָרֶמֶשׂ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':כ"ד) הֵם שְׁרָצִים נְמוּכִים וְרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ נִרְאִין כְּאִלּוּ נִגְרָרִין. וְהִנֵּה בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת (בראשית א':כ"ח) "וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" וּכְתִיב (בראשית ז':כ"א) "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ" וּכְתִיב (תהלים קד כ) "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר". אֲבָל פֵּרוּשׁ "רְמִישָׂה" כָּעִנְיָן בְּסָמֶ"ךְ, מִן "תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל" (ישעיהו כו ו) וַחֲבֵרָיו, וְאָמַר בַּחַיָּה וּבַבְּהֵמָה "רֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" וּבַשְּׁרָצִים הַנִּגְרָרִים "רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה" (בראשית א':כ"ה) בַּעֲבוּר שֶׁדְּרִיכָתָם בָּאֲדָמָה בְּכָל גּוּפָם:
תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה. הַחִיּוּנִיּוּת נוֹסֶפֶת עַל הַצּוֹמַחַת:
וַיְהִי כֵן. בְּלִי תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן, שֶׁאִם יִתְחַדֵּשׁ מֻרְכָּב מִשְּׁנֵי מִינִין לֹא יוֹלִיד:
[תוצא הארץ לשון תוצא מורה שהדבר היה כבר מוכן].
תוצא הארץ בבריאות נפשות אתה מוצא ד׳ כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה, בהמה ורמש וחיתו ארץ ובעשיית גופים אין אתה מוצא אלא שלש, כדכתיב -
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים וְגוֹ׳. גַּם זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּבְרִיאַת שֶׁרֶץ הַמַּיִם (בראשית א:כ). וְטַעַם שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לוֹמַר לָהֶם שֶׁיִּפְרוּ, הֲלֹא הִטְבִּיעַ בָּהֶם הַהוֹלָדָה וְהֵם מֵעַצְמָם יָלְדוּ, אֶלָּא שֶׁצִּוָּה לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ לְמִינָהּ וְגוֹ׳:
