בְּמִדְבַּר ט׳ · י״ח

עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃

במילים פשוטות

על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו, כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו. רש״י מביא ממלאכת המשכן שכשהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה, ותקעו והריעו ותקעו, ולא היה מהלך עד שמשה אומר ״קומה ה'״. אונקלוס מתרגם ״על מימרא דה'״. הפסוק מדגיש שכל תנועות ישראל היו על פי ה', באמצעות הענן. שכינת הענן קבעה את משך החנייה, ותנועתו קבעה את זמן המסע. ההנהגה היתה מוחלטת ומדויקת: ישראל לא נסעו ולא חנו מדעתם אלא לפי סימן הענן, שהיה ביטוי לרצון ה'. כך למדו ישראל להיות תלויים לחלוטין בהנחיה האלוקית, ולנוע רק כשה' מורה להם, לכל אורך שהותם במדבר.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

על פי ה' יסעו. שָׁנִינוּ בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן: כֵּיוָן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים, הָיָה עַמּוּד הֶעָנָן מִתְקַפֵּל וְנִמְשָׁךְ עַל גַּבֵּי בְנֵי יְהוּדָה כְּמִין קוֹרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ, לֹא הָיָה מְהַלֵּךְ עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר קוּמָה ה' - זוֹ בְּסִפְרֵי - וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה:

ועל פי ה' יחנו. כֵּיוָן שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל חוֹנִים עַמּוּד הֶעָנָן הָיָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה וְנִמְשָׁךְ עַל גַּבֵּי בְנֵי יְהוּדָה כְּמִין סֻכָּה, וְלֹא הָיָה נִפְרָשׂ עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר "שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל", הֱוֵי אוֹמֵר "עַ"פִּ ה' וּבְיַד מֹשֶׁה" (ברייתא דמל"ה פי"ג):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עַל מֵימְרָא דַיְיָ נָטְלִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל מֵימְרָא דַיְיָ שָׁרָן כָּל יוֹמִין דִי שָׁרֵי עֲנָנָא עַל מַשְׁכְּנָא שָׁרָן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

על פי ה' יסעו. הטעם ידוע כי הענן השם יניחנו ויסענו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

עַל פִּי ה׳ יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. וְהֶעָנָן יַגִּיד אֲשֶׁר פִּי ה׳ יִקֳּבֶנּוּ.

כָּל יְמֵי וְגוֹ׳ וּבְהַאֲרִיךְ וְגוֹ׳. בָּא הַכָּתוּב לְסַדֵּר כָּל בְּחִינוֹת הַנְהָגוֹת הֶעָנָן, וּלְלַמֵּד שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ ה׳. וְהִתְחִיל בְּעִנְיַן אֲרִיכוּת זְמַן הַחֲנִיָּה וְאָמַר כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן יַחֲנוּ, פֵּרוּשׁ יַחֲנוּ - יַחְפְּצוּ לַחֲנוֹת, וְלָזֶה לֹא אָמַר חָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁעָשׂוּ לְצַד הַהֶכְרֵחַ מֵהַמַּנְהִיג, וְהוֹסִיף לוֹמַר וּבְהַאֲרִיךְ וְגוֹ׳ לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ יַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ יָמִים רַבִּים אַף עַל פִּי כֵן יַחֲנוּ, וְאָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ וְגוֹ׳ לוֹמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁהָיוּ חוֹנִים כָּל זְמַן וְכוּ׳ עוֹד מוֹדִיעַ כִּי לֹא הָיוּ עוֹשִׂים הַדָּבָר לְצַד שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים בְּשֶׁבֶת וְלֹא בְּהִלּוּךְ אֶלָּא לְצַד שְׁמִירַת דְּבַר ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ וְגוֹ׳ הֲגַם שֶׁהֵם יָמִים רַבִּים. וְאָמְרוֹ וְלֹא יִסָּעוּ וְלֹא אָמַר וְלֹא נָסְעוּ, לִשְׁלֹל בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב כְּאִלּוּ אָמַר וְלֹא יַחְפְּצוּ לִסַּע.

מקור: ספריא · נחלת הכלל