בְּמִדְבַּר ט׳ · י״ז

וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

במילים פשוטות

לפי העלות הענן מעל האוהל, אחרי כן יסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו. רש״י מבאר ש״העלות הענן״ פירושו הסתלקות, ולא שייך לומר ״עלות״ שהוא לשון צמיחה, אלא הענן היה מסתלק ומתרומם. אור החיים מבאר שהענן שימש שני דברים: מכסה על האוהל לכבוד ולתפארת, וכן אות למסע - בהסתלקותו סימן שיש לנסוע. הפסוק מתאר את מנגנון הנחיית ישראל: תנועת הענן קבעה מתי לנסוע ומתי לחנות. כשהיה הענן מסתלק ומתרומם, ידעו ישראל שהגיע זמן המסע, וכשהיה שוכן במקום, חנו שם. כך היה הענן מדריך אלוקי שקבע את מסלול העם במדבר לפי רצון ה', בלא צורך בהחלטה אנושית.
מבוסס על רש״י, אור החיים, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

העלות הענן. כְּתַרְגּוּמוֹ אִסְתַּלָּקוּת, וְכֵן "וְנַעֲלָה הֶעָנָן", וְלֹא יִתָּכֵן לִכְתֹּב וּלְפִי עֲלוֹת הֶעָנָן, וְעָלָה הֶעָנָן, שֶׁאֵין זֶה לְשׁוֹן סִלּוּק אֶלָּא צִמּוּחַ וַעֲלִיָּה, כְּמוֹ "הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם" (מלכים א י"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְפוּם אִסְתַּלָקוּת עֲנָנָא מֵעִלָוֵי מַשְׁכְּנָא וּבָתַר כֵּן נָטְלִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְאַתְרָא דְשָׁרֵי תַמָן עֲנָנָא תַּמָן שָׁרָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּלְפִי הֵעָלוֹת. אָמַר וָא״ו בִּתְחִלַּת עִנְיָן, לוֹמַר כִּי עִנְיַן הֶעָנָן אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן הָיָה מְשַׁמֵּשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד הוּא לְמִכְסֶה עַל הָאֹהֶל לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, וְהוּא מַאֲמַר כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל (עַל) הָעֵדוּת, וְהוֹסִיף עוֹד וְאָמַר וּלְפִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וְעוֹד הָיָה הֶעָנָן לְצֹרֶךְ זֶה, שֶׁלְּפִי הֵעָלוֹתוֹ יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ זְמַן הַנְּסִיעָה וּזְמַן הַחֲנִיָּה.

וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא אָמְרוֹ וְאַחֲרֵי כֵן וְגוֹ׳, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גְּזֵרָה בַּמַּאֲמָר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וּלְפִי הֵעָלוֹת וְגוֹ׳ יִסְעוּ״, כְּשִׁעוּר מַאֲמָר הַסָּמוּךְ ״וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן וְגוֹ׳ שָׁם יַחֲנוּ״. וְנִרְאֶה שֶׁאִם הָיָה אוֹמֵר ״אַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ״ הָיָה נִשְׁמָע שֶׁזֶּה הוּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב, וְלֹא כֵן הוּא הַכַּוָּנָה, אֶלָּא שֶׁהַגְּזֵרָה הוּא בַּמַּאֲמָר הַבָּא אַחַר כָּךְ עַל פִּי ה׳ וְגוֹ׳, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב וּלְפִי הֵעָלוֹת וְגוֹ׳, וְאַחֲרֵי כֵן הוּא שֶׁיִּהְיוּ נוֹסְעִים וְגוֹ׳, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן עַל פִּי ה׳ וְגוֹ׳, הֲרֵי הֵם נוֹסְעִים עַל פִּי ה׳.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר בְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁזּוּלַת כֵּן אִם הָיָה אוֹמֵר ״אַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ״, הָיְתָה הַגְּזֵרָה בְּתֵבַת ״אַחֲרֵי כֵן״, וְהָיָה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹסְעִים קֹדֶם אֶלָּא אַחֲרֵי כֵן, וְאֵין בַּנִּשְׁמָע שֶׁהָיוּ עַל כָּל פָּנִים נוֹסְעִים כְּשֶׁהָיָה נוֹסֵעַ הֶעָנָן. לָזֶה אָמַר וְאַחֲרֵי כֵן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִרְדֶּפֶת לְמַעְלָה וְתָבֹא הַגְּזֵרָה בְּמַאֲמַר ״יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כְּאִלּוּ אָמַר ״וּלְפִי הֵעָלוֹת וְגוֹ׳ יִסְעוּ״. וְאִם הָיָה אוֹמֵר בְּסֵדֶר זֶה ״וּלְפִי הֵעָלוֹת וְגוֹ׳ יִסְעוּ״, אָז הָיָה נִשְׁמָע שֶׁבַּעֲלוֹתוֹ הוּא שֶׁמִּתְחַיְּבִים לִסֹּעַ, וְאֵין בַּמּוּבָן שֶׁאִם יִרְצוּ לִסֹּעַ שֶׁתִּמְנָעֵם מְנִיעַת עֲלִיַּת הֶעָנָן, לָזֶה אָמַר ״וּלְפִי הֵעָלוֹת וְגוֹ׳ וְאַחֲרֵי כֵן״ לוֹמַר וְלֹא קֹדֶם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל