בְּמִדְבַּר ח׳ · ד׳

וזה מעשה המנרה. שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה בְּאֶצְבַּע, לְפִי שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְזֶה":

מקשה. בטדי"ץ בְּלַעַז, לְשׁוֹן "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה'), עֶשֶׁת שֶׁל כִּכַּר זָהָב הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בְּקֻרְנָס, וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל, לְפַשֵּׁט אֵבָרֶיהָ כְּתִקְנָן, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵבָרִים אֵבָרִים עַ"יְ חִבּוּר (עי' ספרא):

עד ירכה. יְרֵכָהּ הִיא הַשִּׁדָּה שֶׁעַל הָרַגְלַיִם, חָלוּל, כְּדֶרֶךְ מְנוֹרוֹת כֶּסֶף שֶׁלִּפְנֵי הַשָּׂרִים:

עד ירכה עד פרחה. כְּלוֹמַר גּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל הַתָּלוּי בָּהּ:

עד ירכה. שֶׁהוּא אֵבָר גָּדוֹל:

עד פרחה. שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה דַק שֶׁבָּהּ, הַכֹּל מִקְשָׁה; וְדֶרֶךְ "עַד" לְשַׁמֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה, כְּמוֹ "מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים ט"ו):

כמראה אשר הראה וגו'. כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ בָהָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ה) - וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְתַבְנִיתָם וְגוֹ' (ספרי):

כן עשה את המנרה. מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ; וּמִ"אַ, עַל יְדֵי הַקָּבָּ"ה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ (תנחומא):

וְדֵין עוֹבַד מְנַרְתָּא נְגִידָא דְהַב עַד שִׁידַהּ עַד שׁוֹשַׁנַהּ נְגִידָא הִיא כְּחֶזְוָא דִי אַחֲזֵי יְיָ יָת משֶׁה כֵּן עֲבַד יָת מְנַרְתָּא

וזה מעשה המנורה. הזכיר שלא נראה כמוהו:

מקשה. פירשתיו:

ירכה. הוא על הקנה שתעמוד עליו כי כן כתוב ירכה וקנה:

פרחה. ידוע ולא היה כח בחרש חכם לעשותה כן לולי שהשם הראה אותה למשה במראה הנבואה:

כן עשה. שב אל משה והטעם בצווי וכן ועשית מנורת זהב:

וטעם הסמך פרשת הלוים להורות כי אהרן יתעסק בהדלקת הנר ובשאר העבודות יעזרוהו הלוים ויעמדו לפניו לעשות מה שיצוה:

וְטַעַם וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה - לִרְמֹז שֶׁצָּרִיךְ לְדוֹרוֹת שֶׁתִּהְיֶה מִקְשָׁה, כִּי הוּא מְעַכֵּב בָּהּ. וּלְכָךְ הִזְכִּיר תְּחִלָּה בְּפֵרוּשׁ מַעֲשֵׂה הַמִּקְשָׁה, וְלֹא הִזְכִּיר בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ שֶׁהָיוּ בָּהּ קָנִים וְכַפְתּוֹרִים וּגְבִיעִים מְשֻׁקָּדִים. וְהִזְכִּיר זָהָב כִּי כֵן יִהְיֶה מִצְוָה לְדוֹרוֹת לַעֲשׂוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְהֶחְזִיר מִקְשָׁה הִיא לוֹמַר שֶׁאֵין מְעַכֵּב בָּהּ אֶלָּא מִקְשָׁה, לֹא הַזָּהָב, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר יִפּוּיִים שֶׁבָּהּ. וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּסִפְרֵי (בהעלתך סא) וּבְמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (מנחות כ״ח):

וְטַעַם כֵּן עָשָׂה - מֹשֶׁה הַנִּזְכָּר, כִּי הוּא הִשְׁתַּדֵּל בְּלִמּוּדָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ בְּצִוּוּי. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שם): לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן עָשָׂה. וְרַשִׁ״י כָּתַב (רש״י על במדבר ח׳:ד׳): כֵּן עָשָׂה - מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא בהעלותך ג) עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ:

וזה מעשה המנרה זהו אחד משלשה דברים שנתקשה בהן משה ונפקא לן הא מדכתיב בהו זה והא דלא מנו זה יתנו כל העובר וגו', יש לומר שלא נתקשה בשעור המטבע, אלא תמה בעצמו איך יתרצה הקב״‎ה בדבר קל כמו זה וזה שיסד הפיוט במה יתרצה אשכול הכופר.

מעשה המנרה ענין מלאכת המנורה נאמר במקום אחר ונשנה כאן בשביל פרק הירך שנתחדש בה הוא שנאמר כאן עד ירכה עד פרחה. כן עשה משה את המנרה.

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר פָּסוּק זֶה פַּעַם אַחֶרֶת כָּאן, וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁאָמַר כְּבָר בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה וּבְפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל, יִתְיַשֵּׁב בֵּין לְמַאן דְּאָמַר לָא קְבִיעֵי נֵרוֹת, שֶׁבָּא לְהָסִיר מִכְשׁוֹל הַטָּעוּת הַנִּמְשָׁךְ מִמַּאֲמַר ״בְּהַעֲלֹתְךָ״ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהָיָה מְפָרֵק וְחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אוֹתָם, וּמִזֶּה תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כִּי גַּם שְׁאָר הַמְּנוֹרָה אֵין חִיּוּב בְּקִיּוּמָהּ מִקְשָׁה, שֶׁהֲרֵי גַּם הַנֵּרוֹת בִּכְלַל חֵלֶק מֵהַמְּנוֹרָה הֵם, וּמָצִינוּ שֶׁהֵם מְפֹרָקִים, וְנָדוּן מֵהֶם כְּדִין דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא וְכוּ׳ לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל, שֶׁהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״מִקְשָׁה״ זֶה הָיָה בִּתְחִלָּה, אֲבָל אַחַר כָּךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ. לָזֶה אָמַר וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה מִקְשָׁה וְגוֹ׳, שֶׁכֵּן הִיא עוֹמֶדֶת, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד כִּי הַנֵּרוֹת יָצְאוּ מֵהַכְּלָל מִקְשָׁה שֶׁל הַמְּנוֹרָה וְלֹא תִּלְמוֹד מֵהֶם. וּלְמַאן דְּאָמַר קְבִיעֵי נֵרוֹת גַּם כֵּן בָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁעָמְדָה הַמְּנוֹרָה בְּמַעֲשֵׂה מִקְשָׁה גַּם אַחַר שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ.