דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, גַּם בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת. וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, במדבר פרק טו) וְזֶה לְשׁוֹנָם: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְנוֹרָה לְפָרָשַׁת נְשִׂיאִים? לְפִי שֶׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת נְשִׂיאִים חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת עֶרֶב וָבֹקֶר״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. הִנֵּה דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה צְרִיכִין בֵּאוּר, מַה נֶחָמָה זוֹ עוֹשָׂה לַחֲלִישׁוּת דַּעְתּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן עַל חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים שֶׁלֹּא הָיָה בַּכְּלָל, הֲלֹא אֵין מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה מַקְבִּיל לַחֲנֻכָּה? גַּם לָמָּה לֹא הִנִּיחַ דַּעְתּוֹ בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא מַקְרִיב, תְּמִידִין, וּמוּסָפִין, וְהַקְּטֹרֶת, גַּם בְּהַקְרָבַת הַחֲנֻכָּה עַצְמָהּ שֶׁל כָּל הַנְּשִׂיאִים הֲרֵי הוּא הַמַּקְרִיב, וְלָמָּה לֹא רִצָּהוּ אֶלָּא בַּמְּנוֹרָה?
וְיִתְיַשֵּׁב הָעִנְיָן בְּתֵת לֵב לְמַה שֶׁאָמְרוּ בִּמְנָחוֹת בְּפֶרֶק שְׁתֵּי מִדּוֹת (מנחות פח.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְסַלְּקָן וּמַנִּיחָן בָּאוֹהֶל וּמְקַנְּחָן בִּסְפוֹג וְנוֹתֵן בָּהֶם שֶׁמֶן״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְלִסְבָרַת הַחוֹלֵק עַל סְבָרָא זוֹ וְסוֹבֵר דִּקְבִיעֵי נֵרוֹת, סוֹבֵר גַּם כֵּן שֶׁהָיוּ קָנִים שֶׁבָּהֶם נֵרוֹת קְבוּעִים דַּקִּים, וְהָיָה כּוֹפְפָם לְמַטָּה עַד שֶׁהָיָה מְטִיבָם וּמְקַנְּחָם וְחוֹזֵר וְזוֹקְפָם כְּבָרִאשׁוֹנָה, כִּדְמוּכַח שָׁם מִדִּבְרֵי רַשִׁ״י דִּבּוּר הַמַּתְחִיל שֶׁל פְּרָקִים וְכוּ׳:
וַאֲנִי אוֹמֵר, אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם הָיִיתִי מוֹכִיחַ וְדָן לִפְנֵיהֶם מֵהַכְּתוּבִים דְּלָא קְבִיעֵי נֵרוֹת. הָרִאשׁוֹן, מִמַּה שֶׁמָּצִינוּ כְּשֶׁהִזְכִּיר כָּל פְּרָטֵי מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה לֹא הִזְכִּיר פְּרָט זֶה שֶׁעָשָׂה ״לְמוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ״, שֶׁאִם הַנֵּרוֹת קְבוּעִים כְּשֶׁהִזְכִּיר הַמַּעֲשֶׂה חָל זִכְרוֹן הַדָּבָר. וְעוֹד רְאָיָה אַחֶרֶת, מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בַּמִּדְבָּר (במדבר ד:ט): ״וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ״, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע שֶׁאֵין הַנֵּרוֹת קְבוּעִים, שֶׁאִם לֹא כֵן הֲרֵי הַנֵּרוֹת בִּכְלַל הַמְּנוֹרָה הֵם וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְפָרְטָם, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵינָם קְבוּעִים וְלָזֶה הֻצְרַךְ לְפָרְטָם כְּמַלְקָחֶיהָ וּכְמַחְתּוֹתֶיהָ שֶׁהֵם בִּפְנֵי עַצְמָם.
שׁוּב רָאִיתִי כָּזֶה בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים ב׳ ד:כ) ״וְאֶת הַמְּנוֹרוֹת וְנֵרוֹתֵיהֶם״, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי בְּזִכְרוֹן מְנוֹרוֹת לֹא יִכָּלְלוּ נֵרוֹתֵיהֶם. וְגַם רָאִיתִי לְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם שֶׁכָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמְּפָרְשִׁים נֵרוֹת הָיוּ עֲשׂוּיִים מִגּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה וַאֲדוּקִים בָּהּ, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב ״מְנוֹרוֹת וְנֵרוֹתֵיהֶם״ וְכוּ׳, עַד כָּאן, יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו בְּאֹרֶךְ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁפַּשְׁטִיּוּת הַכְּתוּבִים יַגִּידוּ כִּי לֹא קְבִיעֵי נֵרוֹת.
וּכְפִי זֶה נַשְׂכִּיל כַּוָּנַת תְּשׁוּבַת ה׳ לְאַהֲרֹן, כִּי אַהֲרֹן הָיָה מִתְאַנֵּחַ עַל חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְהֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ״ וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ, מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה שֶׁמּוֹרִיד הַנֵּרוֹת וּמַנִּיחָן בָּאֹהֶל וּמְקַנְּחָם וְחוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ וּמַדְלִיקָהּ, הֲרֵי כָּל יוֹם כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ שֶׁמְּחַנֵּךְ הוּא הַמְּנוֹרָה בְּכָל הַדְלָקָה וְהַדְלָקָה. וְאָמְרוֹ ״מַדְלִיק וּמֵטִיב עֶרֶב וָבֹקֶר״ וְלֹא מָצִינוּ הַדְלָקָה אֶלָּא בָּעֶרֶב, הֲרֵי אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד (פרק ג משנה ט) כִּי נֵר מַעֲרָבִי צָרִיךְ לִהְיוֹת דּוֹלֵק יוֹמָם וָלַיְלָה, וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״לְהַעֲלוֹת נֵר״ - נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק תָּדִיר, מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁיֶּשְׁנָהּ לְהַדְלָקָה וַהֲטָבָה לַיְלָה וָיוֹם, וְנִמְצָא שֶׁמְּחַנֵּךְ בְּכָל יוֹם הַמְּנוֹרָה, וְהֵם לֹא חָנְכוּ אֶלָּא פַּעַם אַחַת הַמִּזְבֵּחַ. וְהוּא מַה שֶׁכָּפַל הַכָּתוּב בְּמַאֲמָרוֹ דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, ״דַּבֵּר״ - דִּבּוּר הַצָּרִיךְ לַמִּצְוָה, ״וְאָמַרְתָּ״ - מַעֲנֶה רַךְ הַמְיַשֵּׁב הַדַּעַת מֵחֻלְשָׁתָהּ, שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁחָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וֶהֱשִׁיבוֹ כִּי שֶׁלּוֹ גָּדוֹל וְכוּ׳. גַּם תִּתְפָּרֵשׁ תֵּבַת וְאָמַרְתָּ לְשׁוֹן מַעֲלָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כו:יז) ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ״, שֶׁהֱשִׁיבוֹ שֶׁלּוֹ מְעֻלֶּה מִכֻּלָּן.
וְגַם לִסְבָרַת הָאוֹמֵר קְבִיעֵי נֵרוֹת, הִנֵּה הוּא אוֹמֵר שֶׁהָיוּ הַקָּנִים שֶׁבּוֹ הַנֵּרוֹת דַּקִּים, שֶׁהָיָה יָכוֹל לִכְפּוֹף וּלְהוֹרִיד הַנֵּרוֹת לְמַטָּה עַד שֶׁיְּקַנְּחֵם וְלַחְזוֹר לְהַעֲלוֹתָם, וּבְאֶמְצָעוּת הַקִּנּוּחַ וְכוּ׳ יֵחָשֵׁב כִּמְחַדֵּשׁ וַהֲרֵי הוּא מְחַנֵּךְ בְּכָל יוֹם, וְיִתְיַשֵּׁב עֵרֶךְ הַכָּתוּב עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי.
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא אָמַר בְּהַדְלִיקְךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (במדבר רבה פט״ו; ספרי) בּוֹ דְּרָשׁוֹת רַבּוֹת. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא צִוָּה ה׳ מִצְוָה זוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, כִּי הִיא מִצְוָה הַנּוֹהֶגֶת מִיּוֹם רִאשׁוֹן בָּעֲבוֹדָה. וְעוֹד הֲלֹא הִיא כְּתוּבָה הַמִּצְוָה עַצְמָהּ שֶׁמְּצַוֶּה כָּאן בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה (שמות כ״ה:ל״ז): ״וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ״, וְלָמָּה חָזַר לִשְׁנוֹתָהּ. עוֹד לָמָּה אָמַר יָאִירוּ וְלֹא צִוָּה לְנוֹכֵחַ לַמְּצֻוֶּה: ״תָּאִיר״, כְּשִׁעוּר ״בְּהַעֲלֹתְךָ״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר גַּם כֵּן בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה: ״וְהֵאִיר עַל עֵבֶר״ וְגוֹ׳.
אָכֵן בְּמַה שֶׁהִקְדַּמְתִּי בְּמַאֲמַר חֲזַ״ל (מנחות צח:) יִתְיַשֵּׁב הַכֹּל עַל נָכוֹן. כִּי אָמְרוֹ בְּהַעֲלֹתְךָ לְצַד שֶׁהַנֵּרוֹת לֹא הָיוּ קְבוּעִים, יְצַו ה׳ שֶׁבְּכָל עֵת אֲשֶׁר יוֹרִידֵם לְקַנְּחָם וְיַעֲלֶה אוֹתָם לְסַדְּרָם בִּמְקוֹמָם, יְסַדְּרֵם בְּדֶרֶךְ שֶׁיָּאִירוּ אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וְגוֹ׳, וְלָזֶה לֹא אָמַר גַּם כֵּן ״תָּאִיר״, כִּי אֵין הַמִּצְוָה בִּשְׁעַת הַדְלָקָה שֶׁיֻּצְדַּק לוֹמַר ״תָּאִיר״, אֶלָּא הַמִּצְוָה הִיא עַל סֵדֶר הַנָּחָתָם שֶׁיַּנִּיחֵם בְּסֵדֶר שֶׁיָּאִירוּ אֶל מוּל וְגוֹ׳, וְהָבֵן:
וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב לָמָּה הֻצְרַךְ לַחְזוֹר לְצַוּוֹת לָזֶה, כִּי לְצַד שֶׁעַד עַתָּה הָיָה מֹשֶׁה עוֹשֶׂה כְּסֵדֶר זֶה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וְחָשׁ ה׳ שֶׁיָּדִין אַהֲרֹן בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין מְעַכֵּב סֵדֶר הַנָּחָתָן, וְאַדְרַבָּא יוֹתֵר הוּא סֵדֶר נָכוֹן שֶׁיִּהְיוּ הַנֵּרוֹת יְשָׁרִים פִּיפִיּוֹתֵיהֶם וְלֹא בַּאֲלַכְסוֹן, לָזֶה צִוָּה ה׳ שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן שֶׁדָּבָר זֶה מְעַכֵּב. וּבָחַר לְסַדֵּר מִצְוָה זוֹ כָּאן וְלֹא סִדְּרָהּ עִם סִדּוּרֵי הַקָּרְבָּנוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וַעֲבוֹדָה הַמְּעַכֶּבֶת, לְהוֹדִיעֵנוּ הַקְפָּדַת אַהֲרֹן וְרִצּוּיוֹ, מַה שֶׁנִּזְכַּר בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וְגוֹ׳. טַעַם הַדָּבָר יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (כב.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת״ וְגוֹ׳ - וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ! אֶלָּא עֵדוּת לְבָאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב: זוֹ נֵר מַעֲרָבִי שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּם, עַד כָּאן. עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יְצַו ה׳ לְהָאִיר אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה שֶׁהוּא נֵר הַמַּעֲרָבִי, לְהַרְאוֹת כָּל נֵר וָנֵר שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא בִּשְׁבִיל עֵדוּת אֲשֶׁר יַגִּיד נֵר הַפּוֹנִים אֵלָיו כֻּלָּם, לְהַרְאוֹת נִסּוֹ הַנִּזְכָּר.
וּמַה שֶׁרָאִיתִי שֶׁדִּקְדְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת הָתָם בִּתְמִיהַת ״וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ״ וְכוּ׳, מִטַּעַם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְכוּ׳, וְלֹא אָמְרוּ ״וַהֲלֹא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְאוֹרוֹ שֶׁל מָקוֹם״, לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי אֵינוֹ דִּקְדּוּק, כִּי תַצְדִּיק הַתְּמִיהָה מֵהַמֻּרְגָּשׁ לָהֶם יוֹתֵר מִדְּבָרִים הַבָּאִים בֶּאֱמוּנָה כִּי ה׳ בָּרָא שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַמְּאִירִים לָעוֹלָם, וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב עִם הַהִיא שֶׁהֵבִיאוּ מִשִּׁלְהֵי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְכוּ׳ (מנחות פו:), יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם.
וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקוֹר זֹאת מֵעַתָּה, שֶׁלֹּא בָּא הַמְּנוֹרָה אֶלָּא לְהַגִּיד נִסָּהּ שֶׁבְּנֵר מַעֲרָבִי הָיָה מַסְפִּיק בְּנֵר מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וְנֵר מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי, וְיֵשׁ לוֹמַר כְּפִי הַפְּשָׁט שֶׁהוּא לְנוֹי, שֶׁאַחַר שֶׁהוּצְרְכָה בִּיאָתָהּ לָרֶמֶז הַנִּזְכָּר אֵין נָכוֹן לְהָבִיא בֵּית ה׳ אֶלָּא דָּבָר מְתֻקָּן וְנָכוֹן שֶׁבַּמְּנוֹרוֹת.
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז בְּשִׁבְעָה נֵרוֹת לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵם שִׁבְעִים אוּמּוֹת, כָּל אֶחָד יִרְמֹז לִכְלַל הָעֲשִׂירִי. יִרְמֹז כִּי כֻלָּן מְאִירִים לְנוֹכַח הַמַּעֲרָבִי, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמַּעֲרָב כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, וְרָמַז גַּם כֵּן שֶׁכֻּלָּן כָּלִים וְנֵר יִשְׂרָאֵל לֹא יִכְבֶּה. וְתִמְצָא שֶׁהֶאָרַת הַנֵּרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְהוּא סוֹד הַגָּלוּת שֶׁנִּקְרָא לַיְלָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּבֹא זְמַן הַיְּשׁוּעָה הַמִּתְיַחֵס לָהּ בֹּקֶר, כְּתִיב (ישעיה כא:יב) ״אָתָא בֹקֶר״ וְגוֹ׳, יִכְבֶּה נֵר הָאוּמּוֹת וְיִשָּׁאֵר מִכְּלָלוּתָם נֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. גַּם רָמַז בְּמִצְוַת הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁיְּכַוֵּן הַמַּדְלִיק בְּהַדְלָקָתָם שֶׁתִּהְיֶה הֶאָרָתָם לְמוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁהַכֹּל יִהְיוּ לְצָרְכֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְיַחֵס לָהֶם שֵׁם פָּנִים, כַּיָּדוּעַ לַמְּבִינִים.
