שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃

בקרבן נתנאל היה גם שעיר עזים אחד לחטאת. רש״י דורש שהשעיר בא כרמז לכפרה על מכירת יוסף, שנאמר באחי יוסף כשהטבילו את כתונתו בדם ״וישחטו שעיר עזים״. בעוד שאצל נחשון פירש רש״י שהשעיר מכפר על ספק טומאה, כאן הוא מוצא בו רמז לתיקון חטא מכירת יוסף, שאף הוא נעשה בשעיר עזים. החטאת מבטאת כפרה, וברמז זה היא מתקשרת לתיקון פגם מן העבר. כל נשיא הביא שעיר עזים בנפרד כחלק ממערכת הקרבנות לחנוכת המזבח, ורש״י מוצא בכל אחד רמז שונה, ללמד שהחזרה על אותו קרבן אינה כפילות ריקה אלא נושאת בכל פעם משמעות משלה.