בְּמִדְבַּר ז׳ · א׳

ויהי ביום כלות משה. כלת כְּתִיב - יוֹם הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּכַלָּה הַנִּכְנֶסֶת לַחֻפָּה (פסיקתא; תנחומא):

כלות משה. בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל חֲכַם לֵב עָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, וּתְלָאוֹ הַכָּתוּב בְּמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עָלָיו, לִרְאוֹת תַּבְנִית כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָהוּ בָהָר, לְהוֹרוֹת לְעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, וְלֹא טָעָה בְּתַבְנִית אַחַת; וְכֵן מָצִינוּ בְּדָוִד, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה'" וְגוֹ' (תהילים קל"ב), לְפִיכָךְ נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מ"א י"ב) "רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד" (תנחומא):

כלות משה להקים. וְלֹא נֶאֱמַר בְּיוֹם הָקִים, מְלַמֵּד שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מַעֲמִידוֹ וּמְפָרְקוֹ, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הֶעֱמִידוֹ וְלֹא פֵּרְקוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים" - אוֹתוֹ הַיּוֹם כָּלוּ הֲקָמוֹתָיו, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הָיָה, בַּשֵּׁנִי נִשְׂרְפָה הַפָּרָה, בַּשְּׁלִישִׁי הִזּוּ הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁבִיעִי גִּלְּחוּ (ספרי):

וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְשֵׁיצֵי משֶׁה לַאֲקָמָא יָת מַשְׁכְּנָא וְרַבִּי יָתֵהּ וְקַדִישׁ יָתֵהּ וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְיָת מַדְבְּחָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְרַבִּנוּן וְקַדֵישׁ יָתְהוֹן

וטעם ויהי ביום כלות משה. אחר ברכת כהנים כי כן היה כי ביום שנשא אהרן את ידיו אל העם ויברכם החלה חנוכת המזבח ופסוק ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן לעד על דברי המעתיקים כי היה סותרו ומקימו וחוזר לסותרו ולהקימו כל ז' ימי המלואים להרגיל' כי טעם ויקדש אותם בהזאת הדם בשבעת ימי המלואים:

ואת המזבח ואת כל כליו. דבק עם ביום כלות משה להקים את המשכן והטעם שהקים המזבח במקומו:

ואת כל כליו וימשחם. בשמן המשחה:

ויקדש אותם. בדם והזכיר המזבח בעבור החנוכה:

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן - לֹא נֶאֱמַר בְּיוֹם הָקִים, מְלַמֵּד שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מַעֲמִידוֹ וּמְפָרְקוֹ, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הֶעֱמִידוֹ וְלֹא פֵרְקוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים״, אוֹתוֹ הַיּוֹם כָּלוּ הֲקָמוֹתָיו. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הָיָה, בַּשֵּׁנִי נִשְׂרְפָה הַפָּרָה, בַּשְּׁלִישִׁי הִזּוּ הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁבִיעִי גִלְּחוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ז׳:א׳) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי נשא קמה). אֲבָל אֵינֶנָּה רְאָיָה גְמוּרָה, כִּי "בְּיוֹם כַּלּוֹת" אֵינֶנּוּ דָבוּק עִם "לְהָקִים" בִּלְבַד, אֲבָל בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְלִמְשֹׁחַ וּלְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים אֶת קָרְבָּנָם כְּשֶׁנַּעֲשָׂה כָּל זֶה. וּמִכָּל מָקוֹם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי הָיָה. וְנִכְתְּבָה זֹאת הַפָּרָשָׁה בְּכָאן בַּעֲבוּר כִּי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל מִלּוּאִים קָרָא אֶל מֹשֶׁה מֵאֹהֶל מוֹעֵד, וַיְדַבֵּר הַשֵּׁם אֵלָיו כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁמִּתְּחִלַּת סֵפֶר וַיִּקְרָא עַד ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ שֶׁהֵם בְּדִינֵי הַקָּרְבָּנוֹת, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי נִדְבַּר לוֹ כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁמִּתְּחִלַּת ״זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ״ (ויקרא יא ב) שֶׁהֵם בְּדִינֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר, וְיֵשׁ בְּכֻלָּן עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְנִמְשְׁכוּ הָעִנְיָנִים עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה כַּסֵּדֶר כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (בתחלת הספר ולעיל ה ו). וּכְשֶׁהִשְׁלִים הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר נִצְטַוָּה מֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, וְשֶׁכֻּלָּן דִּינֵי עֲבוֹדָה וְקָרְבָּנוֹת וּמִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד וַעֲבוֹדָתוֹ, חָזַר אַחֲרֵי כֵן בְּכָאן לְהַגִּיד נִדְבַת הַנְּשִׂיאִים בְּקָרְבָּנָם שֶׁהָיוּ מֵהַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עַד יוֹם תִּשְׁעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ אוֹ עַד שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סדר עולם פרק ז):

וְטַעַם וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם - אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על במדבר ז׳:א׳) שֶׁמָּשַׁח אוֹתָם בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְקִדֵּשׁ אוֹתָם בְּדַם הַחַטָּאת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם: ״וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו״ (ויקרא ח ט״ו). וְאֵינוֹ כֵן, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר בַּמִּשְׁכָּן: ״וַיִּמְשַׁח אוֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו״, וְהַמִּשְׁכָּן לֹא נִתְקַדֵּשׁ בְּדָם כְּלָל, אֲבָל וַיִּמְשָׁחֵם לְקַדֵּשׁ אוֹתָם:

וְטַעַם וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו מְחֻבָּר לְרֹאשׁ הַפָּסוּק, בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אוֹתָם:

ואת המזבח ואת כל כליו. ולהקים את המזבח ואת כל כליו כל אחד במקומו:

ויהי ביום כלות משה למעלה פירש עבודת בני קהת הנשאת בכתף עכשיו מפרש לך עבודת בני גרשון ומררי שאי אפשר להיות נשאת בכתף רק בעגלות ונסמכה פרשת חנוכת המזבח לפרשת כהנים ללמד שביום שנשא אהרן את ידיו לברך את העם אחר כך בו ביום החלה חנוכת המזבח.

וימשח אתו ועל ידי כך ויקדש אתו וכן אמרו רבותינו כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.

בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַזַ״ל אָמְרוּ (במדבר רבה פי״ב) ״כַּלַּת״ כְּתִיב, וְרוֹאַנִי כִּי בְּסֵפֶר תּוֹרָה כְּתוּבָה בְּוָא״ו, וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ אֵינָם נִמְסָרִים לְכָל מֵרִים יָד בְּתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה, כִּי יְסוֹבֵב הַדָּבָר הַכְּפִירָה וְהַזִּלְזוּל בִּכְבוֹד מוֹרִים. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי סֵדֶר תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְתֵיבוֹתֶיהָ וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת מְזֻקָּקוֹת חֲצוּבוֹת מִמַּחְצַב קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, נִפְלָאִים הֵמָּה לַמַּכִּיר בָּהֶם וְיוֹתֵר פְּלִיאוֹת נֶעֱלָמִים מֵעֵין כֹּל. וְאָעִירְךָ גַּרְגִּיר אֶחָד, וְהוּא הֲלֹא תִמְצָא כִּי יֵשׁ אוֹתִיּוֹת נִרְגָּשׁוֹת בְּמִבְטָא הַתֵּיבוֹת וְאֵינָם בִּכְתָב, כְּגוֹן ״יְהוֹשֻׁעַ״ כִּי בַּמִּבְטָא יֶשְׁנוֹ לְהֶרְגֵּשׁ שֶׁל אוֹת הַוָּי״ו בֵּין שִׁי״ן לָעַיִ״ן וְאֵינָהּ בַּמִּכְתָּב, וְיֶשְׁנָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָהּ נִרְגֶּשֶׁת שֶׁהִיא בֵּין הֵ״א לְשִׁי״ן. וְהֶעָרָה זֹאת תְּכוֹנֵן דַּעַת מַשְׂכִּיל לְהַכִּיר כִּי אוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת מְזֻקָּקוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, הֲגַם כִּי תִצְטָרֵךְ לְמִבְטָא הַקְּרִיאָה וְתִהְיֶה נִקְרֵאת הֲגַם שֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה, וְתִהְיֶה קְרִי וְלֹא כְּתִיב. וְקָבְעָה הַתּוֹרָה הַוָּא״ו שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ לְהָעִיר בַּנִּסְתָּרוֹת. וְאוּלַי כִּי מִזֶּה הִשְׂכִּילְךָ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְצָרֵף שְׁלֹשָׁה אוֹתִיּוֹת מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁל צַדִּיק, וְלִסְמֹךְ שִׁי״ן וְעַיִ״ן לְהָעִיר אֶל ש״ע נְהוֹרִין. וְאִם הָיָה מְסַדֵּר וָא״ו בִּמְקוֹמָהּ הָיְתָה נִפְסֶדֶת הַיְּדִיעָה בַּדָּבָר כִּי לֹא פֹּרַשׁ. וְהִנֵּה מְבִינֵי מַעַרְכוֹת הָאוֹתִיּוֹת הֵמָּה יַשְׂכִּילוּ מִשְׁבְּצוֹתָם, וְהֵם הָאוֹמְרִים כִּי ״כַּלַּת״ כְּתִיב וְהַוָּא״ו הִיא מֻשְׁאֶלֶת שָׁם בְּהַשְׁאָלָה. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין כִּי הוּא סוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אֲשֶׁר מִתְיַחֶדֶת לוֹ וְקֻיְּמָה בּוֹ ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״ (ירמיהו לא:כב). וְזֶה שִׁעוּר הַדְּבָרִים ״כַּלַּת״ כְּתִיב, פֵּרוּשׁ תֵּבָה זוֹ שֶׁל ״כַּלּוֹת״ זֶה פֵּרוּשָׁהּ: קַח מֵהַכָּתוּב ״כַּלַּת״ כְּדֵי שֶׁתָּבִין אֲשֶׁר תְּכַוֵּן אֵלָיו הַתֵּבָה, וְאוֹת הַוָּא״ו הִיא בְּחִינַת הֶחָתָן, וְהוּא סוֹד נֶעְלָם וָא״ו תּוֹךְ ״כַּלַּת״, וְהָבֵן. וּדְרָשָׁה זוֹ אֵין אָדָם דּוֹרְשָׁהּ מִדַּעְתּוֹ אִם לֹא תַּקְדִּים הַהַכָּרָה בַּדְּבָרִים עַל בּוּרְיָן וַאֲמִתּוּתָם מִפִּי מְקַבְּלֵי תּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ וּרְמָזֶיהָ.