בְּמִדְבַּר ו׳ · כ״ו

ישא ה' פניו אליך. יִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ:

יִסַב יְיָ אַפֵּהּ לְוָתָךְ וִישַׁוֵי לָךְ שְׁלָם

ישא ה' פניו אליך. הפך אעלים עיני מכם והטעם כאשר פירשתי כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך:

וישם לך שלום. כטעם לא יגע בך רע לא מאבן ולא מחיה רעה ולא מאויב:

ישא ה' פניו אליך - כדכתיב: ופניתי אליכם, שלא יסתיר פניו מכם. ומה שכתוב: אשר לא ישא פני איש, הקב"ה לא ישא פני איש לנקותו מכל פשעיו, אבל הוא ישא פנים שלו את אהובו שיפנה אליו לחננו, כדכתיב: ופניתי אליכם והרביתי אתכם.

ישא ה׳‎ פניו אליך יסביר לך פנים להצליחך ולשמחך כמו ואיך אשא פני אל יואב אחיך שפירש אקביל פניו ומה שכתוב אשר לא ישא פנים, אשר לא ישא פני איש פירושו אינו צריך להחניף שום אדם בהתחננו לי על כל פשעיו להניח נקמתו ומשפטו. דוגמא לולי פני יהושפט אני נושא.

יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ. בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יז:) הִקְשׁוּ: כְּתִיב (דברים י יז) ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, וּכְתִיב ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ כוּ׳. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁאֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְהַלָּן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יִשָּׂא ה׳ פְּנֵי גָּדוֹל. וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת הַמַּקְשֶׁה שֶׁכָּל נְשִׂיאוּת פָּנִים מוֹרֶה עַל פָּנִים הָרְאוּיִין לִפּוֹל אוֹ לִהְיוֹת כְּבוּשִׁים, וְהֵמָּה מְנֻשָּׂאִים דֶּרֶךְ וִתּוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד ז-ח): ״לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת״, יִהְיוּ מְנֻשָּׂאִים. וּכְשֶׁאָמַר לְהַלָּן ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ שֶׁפְּנֵי הַחוֹטֵא הָרְאוּיִין לִפּוֹל כִּפְנֵי קַיִן וַחֲבֵרָיו, לֹא יִשָּׂא אוֹתָם ה׳ לְהַגְבִּיהָם מִנְּפִילָתָם, אֶלָּא יִפּוֹל הַנּוֹפֵל הָרָאוּי לִפּוֹל, דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם (תהלים לו יג), כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר כְּלוּם. וְכָאן אָמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, מִדְּקָאָמַר ״יִשָּׂא״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַכַּעַס שֶׁיִּשְׂרָאֵל רְאוּיִין לִהְיוֹת בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, וְכָל הַמַּסְתִּיר פָּנָיו דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֵם כְּבוּשִׁים לְמַטָּה כִּבְיָכוֹל, מִכָּל מָקוֹם אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁדֶּרֶךְ וִתּוּר אֶשָּׂא לְךָ פָּנַי שֶׁיִּהְיוּ מְכֻוָּנִין נֶגֶד פָּנֶיךָ, כִּי אֵין אוֹמְרִים ״יִשָּׂא״ כִּי אִם בָּרָאוּי לִפּוֹל אוֹ רָאוּי לִהְיוֹת כָּבוּשׁ. קַשְׁיָא וִתּוּר אַוִּתּוּר.

וּבַמִּדְרָשׁ (במ״ר יא ז) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיךְ לֹא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים, אֲנִי אָמַרְתִּי בַּתּוֹרָה (דברים ח י) ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״, וְהֵם מַחְמִירִים עַד כַּזַּיִת וְעַד כַּבֵּיצָה. רוֹצֶה לוֹמַר, הִנֵּה בְּרָכָה לָקַחְתִּי מֵהֶם וּבְרָכָה וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, וְאֵיךְ לֹא אָשִׁיב לָהֶם בְּרָכָה דֶּרֶךְ וִתּוּר תְּמוּרַת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנִי לוֹקֵחַ מֵהֶם גַּם כֵּן דֶּרֶךְ וִתּוּר. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּלוּם דֶּרֶךְ וִתּוּר, אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ דַּוְקָא, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ וִתּוּר וּמַחְמִיר עַל עַצְמְךָ, גַּם אֲנִי אֶשָּׂא פָנַי אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ וִתּוּר. וַאֲפִלּוּ וִתּוּר זֶה אֵינוֹ בְּכָל דָּבָר, כִּי אִם מִדָּה בְּמִדָּה מַמָּשׁ, כִּי אַתֶּם מַחְמִירִין עַד כַּזַּיִת אֲפִלּוּ בְּלֹא שְׂבִיעָה כְּאִלּוּ אַתֶּם שְׂבֵעִים, כָּךְ אֲוַתֵּר לָכֶם שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל קִמְעָא מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו. וְעַל זֶה אָמַר ״וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז יד) ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו ה-ו): ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ״, וּפֵרוּשׁ זֶה נָכוֹן וּבָרוּר בַּהֲבָנַת מִדְרָשׁ זֶה.

יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם סִבְּבוּ מַעֲשִׂים עַד שֶׁהִבְדִּילוּ עֲוֹנוֹתֵיכֶם בֵּינֵיכֶם וּבֵין אֱלֹהֵיכֶם - יִשָּׂא ה׳ הַמַּבְדִּיל. וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, פֵּרוּשׁ, הוּא הֵפֶךְ הַפֵּרוּד, וְהַמַּשְׂכִּיל בְּתֵיבַת שָׁלוֹם יֵדַע כִּי הוּא זֶה יְסוֹד עוֹלָם הַמַּחְזִיק בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, וְהוּא כְּלִי הַמַּחְזִיק בְּרָכָה כְּשֶׁאֵין מַפְרִיד, וְזֶה הוּא סוֹד ״וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״וַאֲנִי אֲבָרְכֵם״.