בְּמִדְבַּר ו׳ · י״ד

וְהִקְרִ֣יב אֶת־קׇרְבָּנ֣וֹ לַיהֹוָ֡ה כֶּ֩בֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים׃

במילים פשוטות

הנזיר מקריב את קרבנו: כבש לעולה, כבשה לחטאת, ואיל לשלמים. אבן עזרא מבאר שהכבש זכר כמשפט כל עולה, הכבשה נקבה כמשפט כל חטאת, והאיל לשלמים על שמחה שהשלים נדרו. חזקוני מוסיף ששלושת הקרבנות באים להתיר שלושה איסורי נזיר. שלושת הקרבנות מסמנים את סיום תקופת הנזירות: החטאת מכפרת, העולה עולה כליל, והשלמים מבטאים שמחה על השלמת הנדר וחזרת הנזיר לחיים הרגילים.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיקָרֵב יָת קֻרְבָּנֵהּ קֳדָם יְיָ אִמַר בַּר שַׁתֵּהּ שְׁלִים חַד לַעֲלָתָא וְאִמַרְתָּא חֲדָא בַּת שַׁתָּהּ שְׁלֶמְתָּא לְחַטָאתָא וּדְכַר חַד שְׁלִים לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כבש. זכר כמשפט כל עולה:

וכבשה. נקבה כמשפט כל חטאת:

ואיל לשלמים. שמחה שהשלים מה שנדר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כבש אחד, וכבשה אחת, ואיל אחד שלשה דברים להתיר שלשה איסורי נזיר וכנגדן יש באיל עצמו שלשה מיני אכילות למזבח לכהן ולבעלים.

ואיל אחד תמים לשלמים. שמחה על מה שהשלים מה שנדר ואיל זה טעון סמיכה ותנופה בחזה ושוק ואימורים ובזרוע בשלה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל