וְהִקְרִ֣יב אֶת־קׇרְבָּנ֣וֹ לַיהֹוָ֡ה כֶּ֩בֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים׃

וִיקָרֵב יָת קֻרְבָּנֵהּ קֳדָם יְיָ אִמַר בַּר שַׁתֵּהּ שְׁלִים חַד לַעֲלָתָא וְאִמַרְתָּא חֲדָא בַּת שַׁתָּהּ שְׁלֶמְתָּא לְחַטָאתָא וּדְכַר חַד שְׁלִים לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא

כבש. זכר כמשפט כל עולה:

וכבשה. נקבה כמשפט כל חטאת:

ואיל לשלמים. שמחה שהשלים מה שנדר:

כבש אחד, וכבשה אחת, ואיל אחד שלשה דברים להתיר שלשה איסורי נזיר וכנגדן יש באיל עצמו שלשה מיני אכילות למזבח לכהן ולבעלים.

ואיל אחד תמים לשלמים. שמחה על מה שהשלים מה שנדר ואיל זה טעון סמיכה ותנופה בחזה ושוק ואימורים ובזרוע בשלה.