רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ואת כי שטית. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם:
וְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת־שְׁכׇבְתּ֔וֹ מִֽבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ואת כי שטית. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם:
וְאַתְּ אֲרֵי סְטִית בַּר מִבַּעֲלִיךְ וַאֲרֵי אִסְתָּאָבְתְּ וִיהַב גְבַר בִּיךְ יָת שְׁכֻבְתֵּהּ בַּר מִבַּעֲלִיךְ
וְטַעַם וְאַתְּ כִּי שָׂטִית מְחֻבָּר עִם ״יִתֵּן ה' אוֹתָךְ״. יֹאמַר: וְאַתְּ כַּאֲשֶׁר שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ, וְכַאֲשֶׁר נִטְמֵאת וַיִּתֵּן בָּךְ אִישׁ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ - יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה. אֲבָל בַּעֲבוּר אֲרִיכוּת הַתְּנָאִים חָזַר לוֹמַר פַּעַם אַחֶרֶת ״וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה״, וּלְפָרֵשׁ שֶׁהִיא שְׁבוּעַת הָאָלָה. וְר״א פֵּרֵשׁ כִּי "וְהִשְׁבִּיעַ" הָרִאשׁוֹן בַּשֵּׁם וְהַשֵּׁנִי בָּאָלָה כַּאֲשֶׁר הוּא מְפֹרָשׁ. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי בַשֵּׁם לֹא יַשְׁבִּיעַ בִּלְשׁוֹן ״אִם״. וְהִנֵּה אֵין בְּכָל מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה דָּבָר תָּלוּי בְּנֵס זוּלָתִי הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁהוּא פֶּלֶא וְנֵס קָבוּעַ שֶׁיֵּעָשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתָם רֻבָּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כִּי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ לְיַסֵּר הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂינָה כְּזִמַּת יֶתֶר הָעַמִּים, וּלְנַקּוֹת יִשְׂרָאֵל מִן הַמַּמְזֵרוּת שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה בְּתוֹכָם. וּלְפִיכָךְ פָּסַק הָעִנְיָן הַזֶּה מִשָּׁעָה שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בַּעֲבֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סוטה מז): ״מִשֶּׁרָבוּ הַנּוֹאֲפִים פָּסְקוּ מֵי סוֹטָה״, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד יד): ״לֹא אֶפְקֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ, וְעַם לֹא יָבִין יִלָּבֵט״. וְאֵין הַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁתִּהְיֶינָה הַנָּשִׁים הַנּוֹאֲפוֹת פְּטוּרוֹת מִן הֶעָוֹן בַּעֲבוּר שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נוֹאֲפִים, רַק שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה בָּהֶן הַנֵּס הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה לָהֶם לִכְבוֹדָם וְלִהְיוֹתָם עַם קָדוֹשׁ, וְהֵם לֹא יָבִינוּ בַּטּוֹבָה הַזֹּאת וְלֹא יַחְפְּצוּ בָהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "וְעַם לֹא יָבִין יִלָּבֵט", כְּלוֹמַר יִלָּכֵד בְּסִכְלוּתוֹ. וְכֵן ״וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט״ (משלי י ח), תִּרְגֵּם הַמְתַרְגֵּם הַיְרוּשַׁלְמִי: ״וְסָכְלָא בְּסִפְוָותֵיהּ מִתְאַחַד״. וְזֶה טַעַם מַה שֶׁאָמְרוּ (סוטה מז): ״וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן״ - בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן מַיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵין הָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ. וְהַנִּקָּיוֹן הוּא שֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁקִּנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁאִם בָּעַל הַבַּעַל שׁוּם בְּעִילָה אֲסוּרָה כָּל יָמָיו אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ. וְהָעוֹלֶה מִן הַהֲלָכָה (שם) שֶׁאֲפִלּוּ הָיוּ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו נוֹאֲפִים וְלֹא כִהָה בָּם, לֹא הָיוּ בוֹדְקִין. וְהַכְּלָל שֶׁהוּא נֵס וְכָבוֹד לְיִשְׂרָאֵל:
ואת כי שטית לא נאמר אם שטית אלא כי שטית פירוש פריצות גדול היה בך וראויה את לנדון ובזיון זה שהרי שטית שהוא לך אישך ועל כל זאת נסתרת.
וכי נטמאת ואם נטמאת תהי לוקה ואם לאו לא תהי לוקה.
מבלעדי אישך. שהרי קדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל לפיכך אין משקין את הארוסות.