בְּמִדְבַּר ה׳ · ט״ו

קמח. שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת:

שערים. וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוטה י"ד):

לא יצק עליו שמן. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר, וְהִיא עָשְׂתָה בַחֹשֶׁךְ:

ולא יתן עליו לבנה. שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרְאוּ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שה"ש ד'), וְהִיא פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן:

כי מנחת קנאת הוא. הַקֶּמַח הַזֶּה, קֶמַח לָשׁוֹן זָכָר:

מנחת קנאת. מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת, קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי):

וְיַיְתֵי גַבְרָא יָת אִתְּתֵהּ לְוַת כַּהֲנָא וְיַיְתֵי יָת קֻרְבָּנַהּ עֲלַהּ חַד מִן עַסְרָא בִּתְלַת סְאִין קִמְחָא שְׂעָרִין לָא יְרִיק עֲלוֹהִי מִשְׁחָא וְלָא יִתֵּן עֲלוֹהִי לְבֻנְתָּא אֲרֵי מִנְחַת קִנְאָתָא הוּא מִנְחַת דוּכְרָנָא מַדְכָּרַת חוֹבָא

והביא. בעל כרחה:

עליה. עמה או בעבורה:

קמח שעורים. אמרו רבותינו היא עשתה מעשה בהמה תביא מאכל בהמה ומנחת הנדבה היא סולת חטים לזכרון לטוב. וזאת המנחה מזכרת עון אם היה שם על כן היא גרוע להיותה שעורים בלא שמן ובלא לבונה:

לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר וְהִיא עָשְׂתָה בַּחֹשֶׁךְ, וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבוֹנָה, שֶׁהָאִמָּהוֹת קְרוּיוֹת לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ו) ״אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה״, וְזוֹ פֵּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן (תנחומא נשא ג). כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא הַקֶּמַח הַזֶּה מְעוֹרֶרֶת בָּהּ שְׁתֵּי קְנָאוֹת: קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי נשא נ), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ה׳:ט״ו) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְעַל דַּעַת כָּל הַמְפָרְשִׁים כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא - לוֹמַר בַּעֲבוּר שֶׁזֹּאת הַמִּנְחָה מִנְחַת עֹנֶשׁ, הִיא גְּרוּעָה לִהְיוֹת שְׂעוֹרִים בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, כִּי הַמִּנְחָה אֲשֶׁר אַזְכָּרָתָהּ לְרָצוֹן לַה' בָּאָה סֹלֶת חִטִּים בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה. וּלְפִי דַעְתִּי טַעַם כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא יַחְזֹר אֶל רֹאשׁ הַפָּסוּק, יֹאמַר שֶׁיָּבִיא הָאִישׁ אֶת הַקָּרְבָּן עַל אִשְׁתּוֹ, כְּלוֹמַר בִּמְקוֹמָהּ, כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא לְהַזְכִּיר עֲוֹנָהּ, וְאֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁתְּבִיאֶנּוּ הִיא מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל הוּא יַקְרִיב מִנְחָה לַשֵּׁם שֶׁיְּקַנֵּא אֶת קִנְאָתוֹ וְיִנְקֹם אֶת נִקְמָתוֹ מִמֶּנָּה. וְטַעַם הַשְּׂעוֹרִים שֶׁתִּהְיֶה סַעֲרַת חֲמַת ה', חֵמָה יוֹצְאָה סַעַר מִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁ הָרְשָׁעָה יָחוּל, וּכְעִנְיַן צְלִיל שְׂעוֹרִים הָאָמוּר בְּגִדְעוֹן (שופטים ז יג) שֶׁפָּתְרוּ אוֹתוֹ לְסַעַר וּמְהוּמָה רַבָּה. וְכֵן בִּכְלִי חֶרֶס סִימָן שֶׁתִּשָּׁבֵר כִּכְלִי יוֹצֵר, וְכֵן הֶעָפָר כִּי עָפָר הִיא וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. וְטַעַם הוּא עַל הַקֶּמַח, וְיֵשׁ לוֹ סוֹד, כִּי לְמַטָּה (במדבר ה׳:י״ח) בִּהְיוֹתוֹ בְּיַד הָאִשָּׁה אָמַר "הִיא", וְעַתָּה הִזְכִּיר הַזִּכָּרוֹן תְּחִלָּה וְאָמַר כִּי הִיא מַזְכֶּרֶת עָוֹן:

והביא את קרבנה אי אפשר שיהא קרבן זה לכפר עליה שהרי זבח רשעים תועבה הוא, אלא האיש מביא קרבן לכפרה על שראה בה פריצות בתחלה ולא הוכיחה וגרם לשם הנכבד והנורא להמחות במים.

קמח שערים כמו שנטחן הכל מעורב בו כמו מאכל בהמה, לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה השמן והלבונה שבשאר מנחות נקראו אזכרה על שם שהמביאן נזכר במנחתו ומנחה זו תהא מזכרת עון כמו שמפרש והולך כי מנחת קנאת הוא. ד״‎א לא יצק, ולא יתן, כי מנחת קנאות הוא פירוש שהרי אין בה רק רוח קנאות.

מזכרת עון אחד משתיהם או חטא האשה או חטא בעלה החושדה.

כי מנחת קנאות הוא קדמאה לשון זכר בשורק דקאי אקמח תניינא מנחת קנאות היא בחירק דקאי אמנחה עצמה שהיא לשון נקבה.

לֹא יִצֹּק עָלָיו שֶׁמֶן. אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָה לְשׁוֹן נְקֵבָה, מִכָּל מָקוֹם נָקַט לְשׁוֹן זָכָר ״עָלָיו״, כִּי הוּא מוּסָב עַל הַקֶּמַח שֶׁהוּא לְשׁוֹן זָכָר. וְצִוָּה לִקַּח קֶמַח דַּוְקָא כִּי מִיָּד אַחַר הַטְּחִינָה הוּא נַעֲשֶׂה קֶמַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מז ב): ״וְטַחֲנִי קָמַח״. וּמָצִינוּ בְּמַעֲשֶׂה זֶה גַּם כֵּן לְשׁוֹן טְחִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים טז כא) ״וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים״, וּכְתִיב (איוב לא י) ״תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי״, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, הַיְינוּ הַקֶּמַח שֶׁאַחַר הַטְּחִינָה, וּמִנְחָה זוֹ מַזְכֶּרֶת עָוֹן, הַיְינוּ שֶׁמַּזְכֶּרֶת עֲוֹן הַטְּחִינָה שֶׁל הָאִשָּׁה. וּמַה שֶּׁהִקְשָׁה הָרַמְבַּ״ן עַל מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, נִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁהַמִּנְחָה בְּיַד הַבַּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ״ וְגוֹ׳, כָּתַב ״הוּא״ לְשׁוֹן זָכָר, כִּי בְּיָדוֹ מַטֵּה זַעְמוֹ (ישעיה י ה). אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן״, כָּתַב ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, כִּי בְּיָדָהּ מַטֵּה זַעְמָהּ. וּפְשׁוּטוֹ הוּא שֶׁבְּפָסוּק זֶה לֹא הֻזְכַּר הַקֶּמַח, עַל כֵּן אָמַר ״הִיא״ מוּסָב עַל הַמִּנְחָה.

וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְגוֹ׳. עַד סוֹף כָּל הָעִנְיָן. יֵשׁ לְהָעִיר בָּעִנְיָן: א׳ מַה הִיא כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמַר מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן, לָמָּה הֻצְרַךְ לְזִכָּרוֹן, וּמַה גַּם שֶׁהַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ רָחוֹק לְהַצְרִיךְ זִכָּרוֹן. גַּם לָמָּה יִתְיַחֵס לְמִנְחַת שְׂעוֹרִים שֶׁהִיא מַזְכֶּרֶת עָוֹן, וַהֲלֹא רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהוּא קָרְבַּן מִנְחָה חֲדָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה בְּמַעֲשֶׂה זֶה שֶׁל מַיִם קְדוֹשִׁים, מַה מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מַיִם, וְלָמָּה נִקְרְאוּ קְדוֹשִׁים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה טו:, ספרי) שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי שֶׁהוּא הַכִּיּוֹר, גַּם לָזֶה יֵשׁ לְהַשְׂכִּיל לָמָּה יְצַו ה׳ עַל דָּבָר זֶה. גַּם מַה הוּא פְּעֻלַּת הַסֵּפֶר לְהַשְׁקוֹתָהּ בּוֹ, בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בָּעֵגֶל שֶׁהִשְׁקָה אֶת יִשְׂרָאֵל הוּא עַל דֶּרֶךְ ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״ (ירמיהו ב:יט). גַּם לָמָּה מִן הַמִּקְדָּשׁ. גַּם דִּקְדֵּק שֶׁיִּהְיֶה מֵהַמְּזֻמָּן בַּמִּקְדָּשׁ (סוטה שם) וְלֹא יַחְפֹּר, נִפְלָאִים מִמֶּנִּי הַדְּבָרִים. גַּם אָמְרוֹ וְנָתַן אֶל הַמָּיִם וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הֶעָפָר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְרַבָּנָן סוֹבְרִים שֶׁאִם הִקְדִּים הֶעָפָר לַמַּיִם פָּסוּל, מַה מְעַכֵּב דָּבָר זֶה, וְרוֹאַנִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּמִצְוָה זוֹ חֻקָּה לִסְתֹּם פִּי שׁוֹאֵל לֵאמֹר לֹא תִשְׁאַל. גַּם אָמְרוֹ מֵי הַמָּרִים לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יִקְרָא לָהֶם מָרִים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָמְרוּ: ״מָרִים״ - נֶהְפָּכִים הַמַּיִם לִהְיוֹת מָרִים, דָּבָר אַחֵר עַל שֵׁם סוֹפָן, מְמָרִין אֶת הַגּוּף. וּבַגְּמָרָא (סוטה כ.) אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן דָּבָר מַר לְתוֹךְ הַמַּיִם, מַאי טַעְמָא, דִּכְתִיב: ״הַמָּרִים״, שֶׁמָּרִים כְּבָר, עַד כָּאן. וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים, לָמָּה סָתַם ה׳ הַדְּבָרִים בְּמִצְוָה זוֹ, נוֹסָף עַל תְּמִיהַת הַדָּבָר בִּכְלָלוּתוֹ.

וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הָעִנְיָן עַל פִּי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִידִיעָה בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, הֲלֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בראשית ב:א) בְּפָסוּק ״וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳ וַיְכַל אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳ כִּי כָל נִבְרָא וְהוֹוֶה תִּכְסוֹף וְתִכְלֶה תַּאֲוָתוֹ לְהִדָּבֵק אֶל הָאֱלֹהִים חַיִּים בָּרוּךְ הוּא, וְהֶרְגֵּשׁ תֵּאָבוֹן זֶה יֶשְׁנוֹ גַּם בְּבִלְתִּי נוֹעֵעַ כָּל אֶחָד כְּפִי שִׁיעוּר הָרוּחָנִיּוּת אֲשֶׁר הִטְבִּיעַ בּוֹ הַבּוֹרֵא כְּפִי מַה שֶׁצָּרִיךְ לְקִיּוּמוֹ וְלָתֵת שֶׁבַח לְבוֹרְאוֹ, כְּאָמְרוֹ (משלי ט״ז:ד׳) ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ״. עוֹד מָצִינוּ לְרַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה פ״ה) טַעַם שֶׁנִּקְרְאוּ מַיִם בּוֹכִים לְצַד שֶׁה׳ פִּלֵּג הַמַּיִם חֶצְיָם לְמַעְלָה וְחֶצְיָם נִשְׁאֲרוּ לְמַטָּה מִתַּחַת לַיַּבָּשָׁה, הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְמַטָּה הֵם בּוֹכִים וּמִתְאַנְּחִים עַל שֶׁלֹּא זָכוּ לְהִתְקָרֵב לֵאלֹהִים חַיִּים בַּחֲצִי הָעֶלְיוֹן, כִּי הוּא זֶה כּוֹסֶף הַנִּבְרָאִים יַחַד וְתִקְוָתָם.

עוֹד הֵן הֶרְאָנוּ ה׳ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לִקְבֹּעַ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים מִימֵי אָדָם, וּבְחֶטְאוֹ נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה וְגָבַהּ כִּסֵּא הַמְּלוּכָה מְקוֹר הַבְּרָכָה מִן הָעוֹלָם (בראשית רבה פי״ט), עַד עֵת בּוֹא דְּבָרוֹ בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה וַיַּחְשֹׁק לְמַעֲשֵׂה יָדָיו לָדוּר בַּתַּחְתּוֹנִים. וְזֶה לְךָ הָאוֹת מַאֲמָרוֹ בַּמִּדְבָּר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ מִקְדָּשׁ, וְלֹא הִמְתִּין עַד בּוֹאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, שֶׁהָיָה נִשְׁאָר זְמַן מוּעָט אִם לֹא הָיָה מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים. וּכְשֶׁהִתְעִיבוּ עָוֶל אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁיָּרְדָה שְׁכִינָה וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹדוֹ שָׁנִים רַבּוֹת, סִלֵּק ה׳ שְׁכִינָתוֹ וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן שָׁמַיִם לָרוּם. וּמֵעַתָּה זוּלַת הַחֲטָאִים אֲשֶׁר יְסוֹבְבוּ תִּהְיֶה דִּירַת אֱלֹהִים חַיִּים בַּתַּחְתּוֹנִים, וּבָזֶה וּמָחָה ה׳ דִּמְעַת הַמַּיִם הַבּוֹכִים וְיוּסַר חֶרְפַּת הָאָרֶץ, וְיִשְׂמְחוּ הַמַּיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה׳ וְרָחַק מִמֶּנָּה דּוֹד עוֹלָם, וְהִנֵּה עַתָּה עֵת דּוֹדִים. וְאִם יְסוֹבְבוּ הַחֲטָאִים יָשׁוּב הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וְיָרוּם הַכִּסֵּא, וְעַל זֶה יִדְווּ הַדֹּוִים לְקוֹל תִּתּוֹ מַיִם. וְצָרִיךְ לְהָעִיר אֹזֶן בְּלִמּוּדִים אֵלּוּ כִּי הֲטָבַת יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי וְהַכְשָׁרָתָם הָיָה גַּם כֵּן רָאוּי לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה וְדִירַת ה׳ בַּתַּחְתּוֹנִים כְּבָעֶלְיוֹנִים וְיִתְעַלֶּה מְקוֹמֵנוּ זֶה, כִּי הַמַּעֲלָה וְהַיְרִידָה תְּלוּיָה בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳.

וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה מא,ז): חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וְכוּ׳, חֵרוּת מִיֵּצֶר הָרַע, וְעַל יְדֵי עֲוֹן הָעֵגֶל חָזַר הַכִּיעוּר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ הַשָּׂטָן, וְלֹא הוֹעִיל הֲטָבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְמָקוֹם מוּגְבָּל תּוֹךְ מַחֲנֵיהֶם, אֲבָל כְּלָלוּת הָעוֹלָם נָשַׁמּ״וּ בְּיוֹם זַעַם וְחָזַר קַב הַמָּוֶת לָעוֹלָם. מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּזְּמַן הַמְּקֻוֶּה אֲשֶׁר יֹאבַד כָּל בְּחִינַת הָרַע, כְּאָמְרוֹ (זכריה י״ג:ב׳) ״וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״, שֶׁאָז אַרְצֵנוּ תִּקָּרֵא אֶרֶץ הַחַיִּים כִּי בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.

וּשְׁמוֹר לְךָ הַדְּבָרִים, וְעַל פִּיהֶם נַעֲלֶה בִּמְסִלַּת כַּוָּנַת הָעִנְיָן עַל נָכוֹן, כִּי יְצַו ה׳ בְּקַנּאוֹת אִישׁ אִשְׁתּוֹ כִּי יִבְדְּקֶנָּה בְּמַעֲשֶׂה זֶה שֶׁיְּבִיאֶנָּה אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁם חוֹנֶה הָאֱלֹהִים, וּכְבָר הַעִירוֹתִיךָ כִּי לַמָּקוֹם הַהוּא יִקָּרֵא ״אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה״ לְצַד שֶׁשָּׁכְנָה שָׁם שְׁכִינָה, וְאֵינָהּ בִּכְלַל אָרוּר אֲשֶׁר אֵרְרָה ה׳. גַּם מַיִם אֲשֶׁר שָׁם לֹא תֵּרַד עֵינֵיהֶם דִּמְעָה, כִּי לָמָּה יִבְכּוּ וְלָמָּה יֵרַע לְבָבָם. וְצִוָּה ה׳ שֶׁיִּקַּח מֵהַמַּיִם הָהֵם קְדוֹשִׁים, יִקָּרְאוּ קְדוֹשִׁים בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ, וּבָזֶה הֵעִירְךָ מַעֲשֵׂה הַמַּיִם, וְאֵין דְּבָרַי סוֹתְרִים חָס וְשָׁלוֹם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיוּ מְקֻדָּשִׁים בַּכִּיּוֹר, אֶלָּא מִמַּה שֶׁדִּבֵּר ה׳ בְּדֶרֶךְ זֶה נִתְכַּוֵּן לְדִבְרֵי גַּם כֵּן אֱלֹהִים חַיִּים.

גַּם צִוָּה לָקַחַת מִן הֶעָפָר הַמִּקְדָּשׁ דַּוְקָא, לְצַד שֶׁהוּא קָרוֹב לַקָּדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא, וְצִוָּה שֶׁלֹּא יַחְפּוֹר בְּדֶקֶר אֶלָּא מִן הֶעָפָר הַמּוּכָן לִפְנֵי ה׳ בְּלֹא הֶפְסֵק בִּנְיָן, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה טו:), לְצַד הֱיוֹתָם יוֹתֵר קְרוֹבִים וּמַרְגִּישִׁים בְּהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה בָּהֶם, מַה שֶׁהֶרְגֵּשׁ זֶה אֵינוֹ בְּעָפָר שֶׁהוּא חוּץ לַמִּקְדָּשׁ, כִּי לֹא טָעַם טַעַם זֶה עַד הֵנָּה לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ עֲשׂוֹת.

וְצִוָּה ה׳ שֶׁיִּתֵּן הַמַּיִם תְּחִלָּה וְהֶעָפָר לְמַעְלָה, הַטַּעַם כַּסֵּדֶר אֲשֶׁר הֵמָּה בָּעוֹלָם. וְתִמְצָא שֶׁחֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁאִם הִקְדִּים הֶעָפָר לֹא עָשָׂה כְּלוּם, אָמְרוּ אִם הָיוּ מְעֹרָבִים כְּשֵׁרִים, וְהוּא הָעִנְיָן עַצְמוֹ שֶׁהֵם סְדוּרִים מַיִם וְעָפָר, כִּי יֵשׁ חֵלֶק שֶׁהַמַּיִם לְמַטָּה וְהֶעָפָר לְמַעְלָה וְיֵשׁ חֵלֶק שֶׁהַמַּיִם אֵצֶל הֶעָפָר, אֲבָל עָפָר לְמַטָּה אֵין דֻּגְמָא זוֹ בְּסֵדֶר מַיִם הַחַיִּים. וּלְר׳ שִׁמְעוֹן שֶׁאָמַר שָׁם (סוטה טז.) אֲפִלּוּ עָפָר לְמַטָּה, סוֹבֵר שֶׁאֵין לְהַקְפִּיד כִּי יֵשׁ מַיִם לְמַעְלָה מֵהֶעָפָר, וְדַי שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ הַמַּיִם בַּכְּלִי וְזֶהוּ חִיּוּתָם לְהַרְגִּישׁ בַּהֶרְגֵּשׁ הַצָּרִיךְ לָעִנְיָן.

וְצִוָּה ה׳ לִכְתּוֹב פָּרָשַׁת סוֹטָה בָּאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהּ, וּמוֹחֲקִים כָּל הַכְּתָב בַּמַּיִם וּבֶעָפָר הַהוּא, וְהַטַּעַם לָתֵת כֹּחַ בָּהֶם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַחְפְּצוּ עֲשׂוֹת.

וְצִוָּה עוֹד שֶׁיַּקְרִיב מִנְחָה מֵהַשְּׂעוֹרִים, הַטַּעַם דּוּגְמָא לְמִנְחָה פְּחוּתָה שֶׁהֵבִיא קַיִן בִּתְחִלַּת הָעוֹלָם, וְזֶה נִסְבַּב מֵחֵטְא אָדָם וְחַוָּה, וְהוּא הַזְכָּרַת עָוֹן אֲשֶׁר גָּרַם בְּכִי לַמַּיִם וּקְלָלָה לַאֲדָמָה, וְהוּא מַאֲמַר מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן, וְאָז יַשְׁקֶה הָאִשָּׁה הַמַּיִם. וְהִנֵּה בְּבוֹא הַמַּיִם הָהֵם בִּמְעֵי הָאִשָּׁה בְּמִיחוּי הַשֵּׁם בְּתוֹכוֹ, אִם הָאִשָּׁה טְמֵאָה הִנֵּה הַשֵּׁם הַהוּא עַל יְדֵי הַמִּנְחָה שֶׁמַּזְכֶּרֶת עָוֹן יִזְכּוֹר עָוֹן הַקּוֹדֵם וְיַרְגִּישׁוּ הַמַּיִם, וּבָזֶה יִהְיוּ מָרִים כִּי יִזְכְּרוּ יְגוֹנָם וּבְכִיָּתָם וַה׳ מָחָה אֶת דִּמְעָתָם. וְהִנֵּה הָאִשָּׁה הַטְּמֵאָה תְּסוֹבֵב מָרָתָם וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמָּרִים לְמָרִים, יַחְתְּכוּ מֵעֶיהָ וְיַעֲשׂוּ בָהּ נְקָמָה, כִּי זֹאת הָאִשָּׁה הַגּוֹרֶמֶת בְּכִיָּתָם, וּבְכֹחַ הַשֵּׁם הַנָּתוּן בָּהֶם יִנְקְמוּ נִקְמָתָם מִמֶּנָּה. וְהַיּוֹדֵעַ חֵטְא חַוָּה בְּזוּהֲמַת נָחָשׁ יֵדַע כִּי זֶה הוּא עָוֹן הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הֶעֱלָה שְׁכִינַת אוֹר עֶלְיוֹן מֵעוֹלָם זֶה הַתַּחְתּוֹן, וּכְפִי זֶה הַאִם יִמְצָא אִישׁ אֶת אוֹיְבוֹ וִישַׁלְּחֶנּוּ, וִיקַיְּמוּ בָּהּ הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, וְיַעֲשׂוּ נְקָמָה בָּהּ בֵּין הַמַּיִם בֵּין הֶעָפָר שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם יֵשׁ גְּרַם רָעָה, וַהֲגַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אֶלָּא מַיִם יֵשׁ בּוֹ גַּם הֶעָפָר.