נָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
נשא את ראש בני גרשון גם הם. כְּמוֹ שֶׁצִּוִּיתִיךָ עַל בְּנֵי קְהָת, לִרְאוֹת כַּמָּה יֵשׁ שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל עֲבוֹדָה:
קַבֵּל יָת חֻשְׁבַּן בְּנֵי גֵרְשׁוֹן אַף אִנוּן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן
נשא. שם הפעל כמו זכור את יום השבת וטעם נשא. שא:
גם הם. בעבור שנשא את ראש הקהתים:
נשא גם הם - לפי שכתב למעלה: נשא את ראש בני קהת.
נשא את ראש בני גרשון גם הם אעפ״י שצויתיך למנות בני קהת תחלה לפי שעקר העבודה כגון הארון והשולחן ומנורה ומזבחות מוטלות עליהם שנאמר כי עבודת הקדש עליהם וגו׳ אל תמנע למנות אחריהם בני גרשון אע״פ שאין נושאים כלום ועבדתם בעגלות שהרי הוא היה גדול בבני לוי ודינו להיות נמנה שני.
נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. הָיָה לוֹ לִמְנוֹת תְּחִלָּה אֶת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן הַבְּכוֹר. וּמָה שֶׁרָצוּ לְתַקֵּן זֶה בְּמִדְרָשׁ רַבָּתִי (ו א) לוֹמַר שֶׁלְּפִי שֶׁנִּמְסַר מַשָּׂא הָאָרוֹן אֶל קְהָת עַל כֵּן מְנָאוֹ תְּחִלָּה לִכְבוֹד הָאָרוֹן, הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא, לָמָּה לֹא מָסַר מַשָּׂא הָאָרוֹן אֶל הַבְּכוֹר לְכַבְּדוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְעֹז הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָהּ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה.
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת שֶׁכָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, כְּדֵי לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם שֶׁיְּכַבְּדוּ אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וְלִקְרֹא לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד לְקַדְּשׁוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּנָה אֶת קְהָת תְּחִלָּה בַּעֲבוּר מַשָּׂא דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר אִתּוֹ. וְאִלּוּ הָיָה נוֹתֵן הָאָרוֹן לְגֵרְשׁוֹן הַבְּכוֹר, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁבַּעֲבוּר הַבְּכוֹרָה מְנָאוֹ תְּחִלָּה וְלֹא הָיִיתִי תּוֹלֶה הַחֲשִׁיבוּת בְּמַשָּׂא הָאָרוֹן. עַל כֵּן מָסַר הָאָרוֹן אֶל קְהָת וּמְנָאוֹ תְּחִלָּה, וְיָדְעוּ הַכֹּל לָתֵת כָּבוֹד לַתּוֹרָה וּלְלוֹמְדֶיהָ. אַךְ מִדְּסָמַךְ בַּעַל הַמִּדְרָשׁ עִנְיָן זֶה לְפָסוּק ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ (משלי ג טו) כִּדְאִיתָא בְּרַבָּתִי, וַדַּאי כַּוָּנָתוֹ לְהוֹרוֹת שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה הֶפְקֵר לַכֹּל, וְעַל כֵּן לֹא נִתַּן הָאָרוֹן אֶל הַבְּכוֹר שֶׁלֹּא יְהֵא תִּפְאַרְתּוֹ לוֹמַר אֲנִי רָאוּי לְכֶתֶר תּוֹרָה יָתֵר מִזּוּלָתִי, אֶלָּא הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, הַיְינוּ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, כִּי לְכֶתֶר כְּהֻנָּה אֵין זוֹכֶה כִּי אִם מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן, אֲבָל כֶּתֶר תּוֹרָה הֶפְקֵר לַכֹּל וְהַכֹּל זוֹכִין אֵלָיו. וִיקָרָה הִיא מִפְּנִינִים מִכֶּתֶר מַלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ זָהָב וְרֹב פְּנִינִים וְאֵין זוֹכֶה בּוֹ כִּי אִם מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע דָּוִד, אֲבָל לְכֶתֶר תּוֹרָה הַכֹּל זוֹכִין. וּמִטַּעַם זֶה דָּרַשׁ בְּרַבָּתִי ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ - מִן הַבְּכוֹרָה, כִּדְאִיתָא ״וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל״ (רות ד ז), כִּי אֶל הַבְּכוֹרָה אֵין זוֹכֶה כִּי אִם מִי שֶׁנּוֹלַד רִאשׁוֹנָה, אֲבָל לַתּוֹרָה הַכֹּל זוֹכִין. דָּבָר אַחֵר לָכֵן לֹא נִתַּן מַשָּׂא הָאָרוֹן אֶל הַבְּכוֹר, שֶׁלֹּא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו בְּיוֹתֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם לְפִי שֶׁמִּן קְהָת יָצְאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה.
גַּם הֵם. בִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת אֵלּוּ חָתַם הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִסְפֹּר תְּחִלָּה אֶת בְּנֵי קְהָת וְאַחַר כָּךְ יִסְפֹּר וְיִמְנֶה אֶת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן גַּם הֵם. וְאִלְמָלֵא מִקְרָא זֶה כָּתוּב, הָיָה אֶפְשָר לוֹמַר שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִמְנוֹת בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן תְּחִלָּה כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּמָה שֶׁצִּוָּה תְּחִלָּה שֶׁיִּמְנֶה אֶת בְּנֵי קְהָת לֹא כְּדֵי לְהַקְדִּימוֹ בַּמִּסְפָּר אֶלָּא בַּעֲבוּר חֲשִׁיבוּת הָאָרוֹן הִזְכִּירוֹ תְּחִלָּה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁבְּרֹאשׁ כֹּל אָמַר: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״ (שמות כה י), וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר הַמִּשְׁכָּן. וּבַעֲשִׂיָּתָם עָשָׂה בְּצַלְאֵל תְּחִלָּה מִשְׁכָּן וְאַחַר כָּךְ כֵּלִים. אִם כֵּן וַדַּאי מָה שֶׁהִזְכִּיר הָאָרוֹן תְּחִלָּה לֹא כְּדֵי לְהַקְדִּימוֹ בַּעֲשִׂיָּה אֶלָּא לִכְבוֹד הָאָרוֹן וַחֲשִׁיבָתוֹ הִקְדִּימוֹ. כָּךְ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלִּכְבוֹד הָאָרוֹן שֶׁהָיָה מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת הִקְדִּים תְּחִלָּה מִנּוּי שֶׁל בְּנֵי קְהָת, אֲבָל לְעוֹלָם כְּשֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה לִשָּׂא אֶת רֹאשָׁם יִמְנֶה הַבְּכוֹר כִּבְכֹרָתוֹ תְּחִלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם״, מַשְׁמָע שֶׁמִּתְּחִלָּה תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת וְאַחַר כָּךְ רֹאשׁ בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן, כִּי כָּל ״גַּם״ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן בָּא.
וְנֶאֱמַר לְשׁוֹן נָשֹׂא בִּבְנֵי קְהָת וּבִבְנֵי גֵּרְשׁוֹן, וְלֹא בִּבְנֵי מְרָרִי, לְפִי שֶׁהָיָה לִשְׁנֵיהֶם מַעֲלָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל בְּנֵי מְרָרִי. קְהָת מִצַּד מַשָּׂא הָאָרוֹן, וְגֵרְשׁוֹן מִצַּד הַבְּכוֹרָה. וְעוֹד שֶׁמַּשָּׂאוֹ הָיָה יוֹתֵר מְקֻדָּשׁ מִן מַשָּׂא בְּנֵי מְרָרִי שֶׁהָיָה הַפָּחוּת שֶׁבְּכֻלָּם, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר אֶצְלוֹ לְשׁוֹן נָשֹׂא. וּבָזֶה אָתֵי שַׁפִּיר גַּם כֵּן מָה שֶׁאָמַר ״גַּם הֵם״ וְלֹא אָמַר ״גַּם אוֹתָם״, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר הֲלֹא גַּם הֵמָּה יֵשׁ לָהֶם יִתְרוֹן אֲשֶׁר מִצִּדּוֹ הֵם רְאוּיִן לִנְשִׂיאַת רֹאשׁ, וְהַיְינוּ הַבְּכוֹרָה כָּאָמוּר. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּכָל מָקוֹם ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״, חוּץ מִבְּנֵי לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם״ (במדבר ג טו), וְכָאן נֶאֱמַר ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם״, טַעַם אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, כִּי הַבְּכוֹרָה בָּאָה לָאָדָם מִצַּד אֲבוֹתָיו אִם הוּא כֹּחוֹ וְרֵאשִׁית אוֹנוֹ. וּכְשֶׁבָּא לְהַחֲלִיף הַלְוִיִּם בַּבְּכוֹרִים, הִזְכִּיר בַּלְוִיִּם ״לְבֵית אֲבֹתָם״ כְּאִלּוּ הָיוּ הֵמָּה הַבְּכוֹרִים אֲשֶׁר מַעֲלָתָם תְּלוּיָה בְּבֵית אֲבוֹתָם. וְכֵן כָּאן אָמַר ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן״ הַבְּכוֹר ״גַּם הֵם״, רוֹצֶה לוֹמַר גַּם הֵם יֵשׁ לָהֶם מַעֲלָה, וּמָה הִיא הַמַּעֲלָה - ״לְבֵית אֲבֹתָם״, הַיְינוּ הַבְּכוֹרָה הַמִּתְיַחֶסֶת לְבֵית אֲבוֹתָם. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁהַקְדָּמַת ״לְבֵית אֲבֹתָם״ שַׁיָּךְ דַּוְקָא אֵצֶל הַבְּכוֹרִים וְלֹא אֵצֶל הַלְוִיִּם, אָז נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר אֵצֶל הַלְוִיִּם ״לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם״, לְהוֹרוֹת שֶׁיִּמְנֶה גַּם בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם, כִּי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵאַחַר שֶׁדַּיּוֹ לַבְּכוֹר שֶׁיַּפְקִיעַ אֶת עַצְמוֹ מִן הַפִּדְיוֹן, לֹא נִתְּנוּ בְּכוֹרֵי הַלְוִיִּם תַּחַת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן אֵין צֹרֶךְ לִמְנוֹתָם בְּחִנָּם, קָא מַשְׁמַע לָן ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם״, שֶׁאֲפִלּוּ הַבְּכוֹרִים שֶׁמַּעֲלָתָם מִבֵּית אֲבוֹתָם יִסְפֹּר וְיִמְנֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בִּכְלַל פִּדְיוֹן הַבְּכוֹרוֹת, מִכָּל מָקוֹם הֵם בִּכְלַל מִנּוּי עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו.
