וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵתָ֔ם וַיָּ֙שׇׁב֙ עַל־פִּ֣י הַחִירֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵ֖י בַּ֣עַל צְפ֑וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ לִפְנֵ֥י מִגְדֹּֽל׃

בני ישראל נסעו מאיתם, ושבו על פי החירות אשר על פני בעל צפון, ויחנו לפני מגדול. אבן עזרא מבאר ש״וישב״ רומז לענן או לישראל שחזרו לאחור. הפסוק מתאר תחנה מיוחדת: ישראל שבו לאחור וחנו על פי החירות, ליד בעל צפון ומגדול - מקום המכין את נס קריעת ים סוף. חזרה זו לאחור, שנראתה תמוהה, נועדה למשוך את המצרים לרדוף אחר ישראל, כפי שמסופר בפרשת בשלח. עצם ציון המקומות המדויקים - פי החירות, בעל צפון, מגדול - קושר את רשימת המסעות אל סיפור קריעת ים סוף. בכך מדגישה הרשימה שאף המהלכים שנראו כנסיגה היו חלק מתוכנית ההשגחה להכרעת מצרים בים.