דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

ה׳ מצווה: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען. רש״י מבאר שאף שכבר הוזהרו כמה פעמים על הכניסה, אמר להם משה שכשהם עוברים בירדן ביבשה יהיה זה על מנת להוריש את יושבי הארץ, ואם לאו - המים באים ושוטפים אותם. הפסוק פותח את הציווי על ירושת הארץ. עצם החזרה על ההזהרה, לפי רש״י, מלמדת על תנאי הכניסה: המעבר הנסי בירדן מותנה בקיום המצווה להוריש את העמים. בכך מדגיש משה שהכניסה לארץ אינה זכות בלבד אלא גם חובה - להוריש את יושבי הארץ ולטהרה מעבודה זרה. בפסוקים הבאים יפרט משה את פרטי הציווי: איבוד האלילים, חלוקת הארץ, והאזהרה מפני השארת יושבי הארץ.