וַיִּסְע֖וּ מִצַּלְמֹנָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּפוּנֹֽן׃

בני ישראל נסעו מצלמונה ויחנו בפונון. אבן עזרא מבאר שצלמונה ופונון כבר פירשם. חזקוני מבאר ששתי החניות הללו לא באו בפרשת חוקת לכלל זיכרון עד אובות, לפי שהיו בקרן דרומית מזרחית שמשם הפכו פניהם לצפון. הפסוק ממשיך את רשימת התחנות של שלב הסיום, בדרך המקיפה את אדום. פונון נקשרת, לפי הרמב״ן, אל אזור מעשה נחש הנחושת. עצם הערתו של חזקוני על מיקום התחנות בקרן דרומית-מזרחית מלמדת על שינוי כיוון המסע - מכאן ואילך פנו ישראל צפונה, לעבר ערבות מואב. בכך ממשיכה הרשימה לתעד את הדרך הסופית, ההולכת ומתקרבת אל גבול ארץ מואב ואל היעד האחרון של המסע לפני הכניסה לארץ.