וַיִּסְע֖וּ מֵעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר וַיַּחֲנ֥וּ בְמִדְבַּר־צִ֖ן הִ֥וא קָדֵֽשׁ׃

בני ישראל נסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש. אונקלוס מתרגם ״היא רקם״ - היא קדש. הפסוק מזכיר תחנה מרכזית: מדבר צין, הוא קדש, המקום שבו שהו ישראל בשנה הארבעים. בקדש אירעו אירועים חשובים - מות מרים, מי מריבה שבהם נענשו משה ואהרן, ושליחת המלאכים אל מלך אדום, כמסופר בפרשת חוקת. אף שהרשימה מתמצתת, עצם ההגעה לקדש מסמנת את שלב הסיום של הנדודים ואת ההתקרבות אל גבולות הארץ. עצם ההדגשה ״היא קדש״ מזהה את המקום עם התחנה הידועה מן הפרשות הקודמות. משם ימשיכו ישראל אל הר ההר, שבו ימות אהרן, כפי שמתאר הפסוק הבא בפירוט חריג לרשימה.