בְּמִדְבַּר ל״ב · ל״ט

וַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵ֨י מָכִ֧יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֛ה גִּלְעָ֖דָה וַֽיִּלְכְּדֻ֑הָ וַיּ֖וֹרֶשׁ אֶת־הָאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃

במילים פשוטות

בני מכיר בן מנשה הלכו גלעדה וילכדוה, ויורש את האמורי אשר בה. רש״י מבאר ש״ויורש״ הוא כתרגומו ״ותריך״, שתיבת ״ריש״ משמשת שתי משמעויות - לשון ירושה ולשון הורשה שהיא טירוד וגירוש. אבן עזרא מביא דעה שמכיר עצמו היה חי, ולדעתו ״ויורש״ שב אל הגיבור שהיה במשפחה. הפסוק מתאר את כיבוש הגלעד על ידי בני מכיר, ממשפחת מנשה, שגירשו את האמורי היושב בו. מעשה זה משלים את התיישבות חצי שבט מנשה בעבר הירדן, לצד בני גד וראובן. עצם היוזמה הצבאית של בני מכיר לכבוש את הגלעד מלמדת על גבורתם ועל חלקם הפעיל בהרחבת הנחלה בעבר הירדן המזרחי, שנמסרה להם על ידי משה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויורש. כְּתַרְגּוּמוֹ "וְתָרִיךְ", שֶׁתֵּבַת ריש מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי מַחֲלָקוֹת, לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּלְשׁוֹן הוֹרָשָׁה שֶׁהוּא טֵרוּד וְתֵרוּךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲזָלוּ בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶׁה לְגִלְעָד וְכִבְשׁוּהָ וְתָרִיךְ יָת אֱמוֹרָאָה דִי בָּהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויורש. יש אומרים כי מכיר חי היה ולפי דעתי שמלת ויורש שבה אל הגבור שהיה במשפחה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל