בְּמִדְבַּר ל״א · מ״ט

וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲבָדֶ֣יךָ נָֽשְׂא֗וּ אֶת־רֹ֛אשׁ אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֵ֑נוּ וְלֹא־נִפְקַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ אִֽישׁ׃

במילים פשוטות

המפקדים אומרים למשה: עבדיך מנו את אנשי המלחמה אשר בידינו, ולא נפקד ממנו איש - לא נחסר אף אחד. רש״י מבאר ש״ולא נפקד״ פירושו לא נחסר, ומביא שתרגומו ״לא שגא״, לשון חיסרון בארמית, כדרך שמצינו במקומות אחרים. אבן עזרא מבאר ש״אשר בידינו״ פירושו שהיו ברשותם ובפיקודם. הפסוק מגלה את הנס שהמפקדים באים להודות עליו: במלחמה קשה כזו, שבה נהרגו רבבות מן האויב, לא נפל אף לוחם אחד מישראל. תחושת הפלא הזו היא שמניעה אותם להביא קרבן זהב לכפרה, מתוך הכרה שהניצחון השלם והשמירה על כל הלוחמים הם מעשה ה׳.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא נפקד. לֹא נֶחְסַר, וְתַרְגּוּמוֹ "לָא שְׁגָא", אַף הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי חִסָּרוֹן, כְּמוֹ "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית ל"א) תַרְגּוּמוֹ "דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא", וְכֵן "כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמואל א כ') - יֶחְסַר מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ, אִישׁ הָרָגִיל לֵישֵׁב שָׁם, וְכֵן "וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד" (שם) - נֶחְסַר מְקוֹמוֹ וְאֵין אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה עַבְדָיךְ קַבִּילוּ יָת חוּשְׁבַּן גַבְרֵי מְגִיחֵי קְרָבָא דִי עִמָנָא וְלָא שְׁגָא מִנָנָא אֱנָשׁ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אשר בידינו. בעבור היותם ברשותם וכן ולקחת בידך עשרה אנשים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ, לֵאמֹר: הִנֵּה הַשֵּׁם עָשָׂה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה עַל יָדֵינוּ, שֶׁלֹּא מֵת בַּמִּלְחָמָה אֶחָד מִכָּל אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ, וְלֹא הֻכָּה בַּחֶרֶב שֶׁיִּפָּקֵד מִן הַצָּבָא. וּלְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לְהַקְרִיב קָרְבַּן ה' הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ, לָתֵת לְפָנָיו כּוֹפֶר נַפְשׁוֹתֵינוּ אֲשֶׁר פָּדָה מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (שבת סד) ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ - לִדְבַר עֲבֵירָה, לוֹמַר שֶׁהָיוּ בְּכָל עֵת בְּיָדֵינוּ וְלֹא נִפְקַד אִישׁ מֵאַחֵינוּ אֲשֶׁר בַּצָּבָא אֶל מָקוֹם אַחֵר לַעֲבוֹר עֲבֵירָה. וְאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: אִם כֵּן, קָרְבָּן זֶה לָמָּה? אָמְרוּ לוֹ: לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ מֵהִרְהוּר הַלֵּב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

עבדיך נשאו את ראש וגו' - ולא נפקד ממנו איש. במגפה. לפיכך, ונקרב את קרבן ה' לכפר על נפשותינו - שנדרנו מלפני החשבון שנמנינו, כדי שלא ישלוט בנו נגף, ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא לתתו על עבודת אהל מועד שכן מצינו בכי תשא וגו' - ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד והיו לבני ישראל לזכרון וגו'. אף כאן - ויבואו אותו אל אהל מועד לזכרון לפני ה'. מאבא מורי הרב רבי מאיר שמעתי שיטה זו ועיקר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא נפקד ממנו איש אעפ״‎י שהנגף שולט במנין ורבותינו אמרו לא נפקד ממנו לדבר עבירה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וַנַּקְרֵב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ מַאֲמַר וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳ וְלֹא נִפְקַד וְגוֹ׳ הוּא לְהָסִיר מֵהֶם חֲשַׁשׁ מִכְשׁוֹל עָוֹן, כַּמּוּבָן מִמִּין הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים, וּמַאֲמַר וַנַּקְרֵב וְגוֹ׳ הוּא טַעַם הַקָּרְבָּן שֶׁהוּא לְכַפֵּר עַל הִרְהוּר עָוֹן, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁבָּת (שבת סד.) וּפֵרַשְׁתִּיהוּ בְּחִבּוּרִי (חפץ ה׳):

מקור: ספריא · נחלת הכלל