וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה מִמַּחֲצִ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הָֽאָחֻז֙ אֶחָ֣ד מִן־הַחֲמִשִּׁ֔ים מִן־הָאָדָ֖ם וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם לַלְוִיִּ֗ם שֹֽׁמְרֵי֙ מִשְׁמֶ֙רֶת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

משה לקח ממחצית בני ישראל את האחד מן החמישים, מן האדם ומן הבהמה, ונתן אותם ללוויים שומרי משמרת משכן ה׳, כאשר ציווה ה׳ אותו. אבן עזרא מבאר ש״מן האדם ומן הבהמה״ הוא שם כולל לכל סוגי השלל. הפסוק מסכם את הפרשת המכס מחלק העדה: בניגוד למכס הלוחמים שניתן לכהן, מכס העדה - הגדול פי עשרה - ניתן ללוויים העוסקים בשמירת המשכן. הדגשת ״כאשר ציווה ה׳ את משה״ מלמדת על נאמנותו המלאה של משה בקיום כל פרטי החלוקה. בכך הושלמה מערכת ההפרשות מן השלל: מנה לכהן מן הלוחמים, ומנה גדולה יותר ללוויים מן העדה.