וּבָקָ֕ר שְׁנַ֥יִם וְשִׁבְעִ֖ים אָֽלֶף׃

הכתוב ממשיך במניין השלל ומונה בקר שנים ושבעים אלף. אונקלוס מתרגם את המספר בפשטות. פסוק זה הוא חלק מן הרשימה המפורטת של הבהמות שנשבו ממדין, המובאת כדי לחשב מתוכה את החלוקה בין הלוחמים לעדה ואת המכסים שהופרשו לה׳ ולכהן וללוויים. עצם פירוט המספרים הגדולים מבטא את היקף הניצחון ואת רוב השלל שנפל בידי ישראל. אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: זהו רישום כמותי מדויק של הבקר שנמנה בתוך כלל המלקוח, לצד הצאן, החמורים והנפשות המנויים בפסוקים הסמוכים.