בְּמִדְבַּר ל״א · ל״ב

וַֽיְהִי֙ הַמַּלְק֔וֹחַ יֶ֣תֶר הַבָּ֔ז אֲשֶׁ֥ר בָּזְז֖וּ עַ֣ם הַצָּבָ֑א צֹ֗אן שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃

במילים פשוטות

הכתוב פותח במניין המפורט של השלל: המלקוח, שהוא יתר הביזה שבזזו אנשי הצבא מלבד מה שכבר אכלו, מנה צאן שש מאות שבעים וחמישה אלף. רש״י מבאר שהלשון ״ויהי המלקוח יתר הבז״ נכתבה לפי שלא נצטוו להרים מכס מן המטלטלין אלא מן המלקוח בלבד, ולכן ייחד הכתוב לשון זו. אבן עזרא מבאר ש״יתר״ פירושו חוץ ממה שאכלו, ושהכתוב הזכיר את המספר הרב הזה מפני שהיה שלל גדול שלא נשמע כמותו. פסוק זה פותח את רשימת המספרים המדויקים של הבהמות שנשבו, שממנה יחושבו החלוקה והמכסים לה׳ וללוויים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויהי המלקוח יתר הבז. לְפִי שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לְהָרִים מֶכֶס מִן הַמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא מִן הַמַּלְקוֹחַ, כָּתַב אֶת הַלָּשׁוֹן הַזֶּה ויהי המלקוח, שֶׁבָּא לִכְלַל חֲלֻקָּה וְלִכְלַל מֶכֶס, שֶׁהָיָה עוֹדֵף עַל בַּז הַמִּטַּלְטְלִין אשר בזזו עם הצבא איש לו וְלֹא בָא לִכְלַל חֲלֻקָּה - מִסְפַּר הַצֹּאן וְגוֹ':

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה דְבַרְתָּא שְׁאָר בִּיזָא דִי בְזוֹ עַמָא דִי נְפָקוּ לְחֵילָא עָנָא שִׁית מְאָה וְשַׁבְעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יתר הבז. חוץ מאשר אכלו על כן אמר יתר והזכיר מספרם כי היה מספר רב ולא שמענו שלל כמוהו גם כן הזכיר המכס כי גם הוא רב ומלת מכם מפועלי הכפל על משקל וממר ליולדתו והוא מגזרת תכסו על השה והטעם חלק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יתר הבז חוץ ממה שאכלו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ וְגוֹ׳ וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה וְגוֹ׳ וַיְהִי הַמֶּכֶס וְגוֹ׳ וַתְּהִי מֶחֱצַת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֶאֱרִיךְ כָּל כָּךְ בִּפְרָטֵי הַחֶשְׁבּוֹן בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל כָּל הַבָּא לִמְנוֹת לֵידַע כִּי כָּךְ יַעֲלֶה לְמֶחְצָה וְכֵן יַעֲלֶה לְמֶכֶס וְגוֹ׳, גַּם בְּעִנְיַן מֶחֱצַת הָעֵדָה לֹא הֶאֱרִיךְ לוֹמַר כָּל פְּרָטֵי הַסְּכוּמִים אֶלָּא חֶשְׁבּוֹן הָעוֹלֶה בְּמַחֲצִית הַמַּלְקוֹחַ, וְגַם עָלָיו דָּן אָנֹכִי שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרוֹ. וְהָרַמְבַּ״ן עָלָיו הַשָּׁלוֹם כָּתַב טַעַם הַדָּבָר שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נֶחְסַר אֶחָד מִזְּמַן הַמִּסְפָּר לִזְמַן שֶׁחָצוּהוּ, עַד כָּאן. וְאֵין נִרְאֶה בְּעֵינַי דָּבָר זֶה שֶׁמַּה שֶׁלֹּא נֶחְסַר מֵהַמִּקְנֶה בִּזְמַן מוּעָט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵס, וּמַה גַּם שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לִכְתּוֹב כָּל הַדְּבָרִים בִּשְׁבִילוֹ.

וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא, שֶׁהוֹדָעַת פְּרָטֵי הַחֶשְׁבּוֹן בְּמַחֲצִית חֵלֶק הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא הוּא לְגַלּוֹת שֶׁהַמֶּכֶס הָיָה מִלְּגָיו, לֹא שֶׁהָיָה מוֹנֶה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְנוֹתֵן אֶחָד לַה׳ מִפְּאַת הַמֶּכֶס, אֶלָּא מוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע וְנוֹתֵן אֶחָד, וְלָזֶה הֶעֱלָה כָּל פְּרָטֵי חֶשְׁבּוֹן הַמֶּכֶס, וּמִמֶּנּוּ תֵּדַע שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים אֶחָד לְאַרְבַּע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע.

וְהוֹדָעַת חֶשְׁבּוֹן מֶחֱצַת הָעֵדָה - בָּא הַכָּתוּב לְהָסִיר טָעוּת אַחֵר, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר הָאוֹמֵר לְעוֹלָם מֶכֶס שֶׁנָּתְנוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִלְּבַר, וְאֵין רְאָיָה מִסְּכוּם הַמֶּכֶס שֶׁעָלָה הַמֶּכֶס לוֹמַר שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה עוֹלֶה מֶכֶס שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֹאן לַמִּסְפָּר הָאָמוּר. יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים אוֹתוֹ הַמֶּכֶס מִמַּחֲצִית הָעֵדָה, שֶׁבָּזֶה יַעֲלֶה מִסְפָּר הָאָמוּר בַּמֶּכֶס חֵלֶק הַצָּבָא הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה נִתָּן מִלְּבַר. אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּא הַכָּתוּב וּמָנָה מִסְפַּר חֵלֶק הָעֵדָה וּמְנָאוֹ שָׁלֵם לְהָסִיר מֵחוּשׁ זֶה, וְלָזֶה לֹא פֵּרַט הַכָּתוּב בְּמִסְפַּר חֵלֶק הָעֵדָה אֶלָּא מִסְפַּר הַמַּחֲצִית לְצֹרֶךְ מַה שֶׁכָּתַבְתִּי שֶׁהַמֶּכֶס נִתָּן מִלְּגָיו וְכָל אֶחָד שִׁלֵּם חֶלְקוֹ מִמַּחֲצִיתוֹ, וְהוּא גַּם כֵּן מַה שֶׁצִּוָּהוּ ה׳ בְּמַאֲמַר ״מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ״ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִפְרְעוּ הַמֶּכֶס אֶלָּא מִמַּחֲצִיתָם, וְגַם אָמַר אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת, הָא לָמַדְתָּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּכֶס מִלְּגָיו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל