שָׂ֗א אֵ֣ת רֹ֤אשׁ מַלְק֙וֹחַ֙ הַשְּׁבִ֔י בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה אַתָּה֙ וְאֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְרָאשֵׁ֖י אֲב֥וֹת הָעֵדָֽה׃

ה׳ מצווה את משה: ״שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה״, כלומר מנה את השלל שנשבה, יחד עם אלעזר הכהן וראשי אבות העדה. רש״י מבאר ש״שא את ראש״ פירושו קח את החשבון, ערוך מניין. אבן עזרא מוסיף שכבר פירש לשון זו במקום אחר, ומבחין ש״מלקוח״ מכוון לבהמה ו״שבי״ לאדם, ושחסרה כאן וי״ו החיבור כדרך ״שמש ירח״. עוד מבאר אבן עזרא ש״ראשי אבות העדה״ הם הנשיאים. הפסוק ממנה את הגורמים שיערכו את המניין - משה, הכהן והנשיאים - כדי שהחלוקה תיעשה באחריות ובפיקוח מכובד, ולא באופן פרטי או שרירותי.