וַיָּבִ֡אוּ אֶל־מֹשֶׁה֩ וְאֶל־אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְאֶל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַשְּׁבִ֧י וְאֶת־הַמַּלְק֛וֹחַ וְאֶת־הַשָּׁלָ֖ל אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה אֶל־עַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃ {ס}

הלוחמים הביאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי, המלקוח והשלל, אל המחנה בערבות מואב אשר על ירדן יריחו. רשב״ם מבחין בין שלושת המונחים: ״שבי״ הם בני האדם, ״מלקוח״ הן הבהמות, ו״שלל״ הם המטלטלין. אבן עזרא מפרש בדומה ש״שבי״ הוא פרט לאדם ו״שלל״ הם הבגדים. הפסוק מציין את מיקום המחנה - ערבות מואב שממול יריחו - שהוא מקום חנייתם של ישראל בסוף מסעם. הבאת כל הביזה במרוכז אל המנהיגים ואל העדה מכינה את הקרקע לחלוקה המסודרת ולהפרשת המכס והתרומה שיפורטו בהמשך הפרק.