בְּמִדְבַּר ל׳ · ג׳

נדר. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי קוֹנָם שֶׁלֹּא אֹכַל אוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה דָבָר פְּלוֹנִי; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע שֶׁיֹּאכַל נְבֵלוֹת אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה? תַּ"ל לאסר אסר - לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר (ספרי):

לא יחל דברו. כְּמוֹ לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ - לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרוֹ חֻלִּין (שם):

גְבַר אֲרֵי יִדַר נְדַר קֳדָם יְיָ אוֹ יְקַיֵים קְיַם לְמֵיסַר אִסַר עַל נַפְשֵׁיהּ לָא יְבַטֵל פִּתְגָמֵיהּ כְּכָל דִי יִפּוֹק מִפּוּמֵיה יַעֲבֵּד

לה'. שהזכיר השם והנדר אם יהיה כן אתן לשם כך וכך או אתענה:

השבע. שם הפועל ובא עם שם וכמוהו רבים:

לא יחל דברו. כמו לא יחלל ואיננו לשון מחילה והנה אנחנו צריכין לקבלה כי הכ' אמר איש ואשה ולא פירש מתי יהיה איש או מתי תהיה אשה:

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר - הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי קוֹנָם שֶׁלֹּא אֹכַל אוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי״. יָכוֹל אֲפִלּוּ (אמר) שֶׁיֹּאכַל נְבֵלָה קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו ״כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֶאְסֹר אִסָּר״, לֶאְסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל׳:ג׳). וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (מטות קנג) אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא שָׁנוּ עַל ״לֶאְסֹר אִסָּר״: יָכוֹל אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו ״כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״, לֶאְסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר. הִזְכִּירוּ הַדָּבָר הַזֶּה בִּשְׁבוּעוֹת, וְהָרַב הֶחְלִיפוֹ לִנְדָרִים. וּלְפִי דַעְתִּי שֶׁלֹּא נִזְהָר, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ (נדרים ב) בִּנְדָרִים דְּהָוֵה אָסַר חֶפְצָא עֲלֵיהּ, וּלְפִיכָךְ אֵינָן חָלִין עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כְּגוֹן ״נֶדֶר עָלַי שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר עִמָּךְ״ אוֹ ״שֶׁלֹּא אֵלֵךְ״ אוֹ ״שֶׁלֹּא אִישַׁן״ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְכֵיוָן שֶׁהַדָּבָר כֵּן, נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּדְבַר הָרְשׁוּת אִם אָמַר ״נֶדֶר עָלַי שֶׁאֹכַל הַיּוֹם״ אוֹ ״שֶׁאֹכַל כִּכָּר זֶה״ - אֵינוֹ נֶדֶר, שֶׁאֵין הַנֶּדֶר עַל הַחֵפֶץ כְּלָל אֶלָּא עָלָיו שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, וְלֹא הֻזְכְּרוּ נְדָרִים בַּגְּמָרָא בְּקוּם וַעֲשֵׂה כְּלָל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ בְּנִדְרֵי גָבוֹהַּ ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״, ״הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים״, שֶׁאֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ נִתְחַיְּבוּ בּוֹ נְכָסָיו כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט, אוֹ שֶׁהוּא חֹמֶר נוֹהֵג בְּנִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֵפֶץ נֶאֱסָר לַהֶדְיוֹט וְנִתְפָּס לַגָּבוֹהַּ לִכְשֶׁיַּפְרִישׁ, וּלְפִיכָךְ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה חָל חִיּוּב הַנֶּדֶר עַל נְכָסָיו. אֲבָל בְּנִדְרֵי בִּטּוּי אֵין לָנוּ, לְפִי שֶׁאֵין שָׁם חֵפֶץ כְּלָל לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. וְכֵן לֶאְסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר - אֵין רָאוּי לְהַזְכִּירוֹ בִּנְדָרִים, לְפִי שֶׁהֵן חָלִין עַל דְּבַר מִצְוָה כִּדְבַר הָרְשׁוּת, וְהָאוֹמֵר בְּנֶדֶר ״סֻכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה״, ״תְּפִלִּין שֶׁאֵינִי מֵנִיחַ״ - אָסוּר (שם טז), וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכֵן הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר (שם יד), אַף עַל פִּי שֶׁמְּבַטֵּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְכֵן הֵן חָלִים בְּקִיּוּם לֹא תַעֲשֶׂה, כְּגוֹן שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל נְבֵלָה, מִמַּה שֶׁשָּׁנִינוּ (שם יז ע״ש) ״יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר״ וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁהַנֶּדֶר חָל לֶאְסֹר אֶת הָאָסוּר וּלְהַתִּיר לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַה שֶׁהוּא אָסוּר לַעֲבֹר עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאֵינָם חָלִין לַעֲבֹר בַּיָּדַיִם עַל לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל הַשְּׁבוּעוֹת אֵינָן כְּלָל אֶלָּא לֶאְסֹר אֶת הַמֻּתָּר, אֵינָן נוֹהֲגוֹת בִּדְבַר מִצְוָה כְּלָל, לֹא בְּבִטּוּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְלֹא בְּקִיּוּמוֹ וְלֹא בְּבִטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה, כְּגוֹן ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה סֻכָּה״ וְ״שֶׁלֹּא אָנִיחַ תְּפִלִּין״. וַאֲפִלּוּ בְּקִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה אֵינָן חָלוֹת, שֶׁאִלּוּ נִשְׁבַּע לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא קִיֵּם, אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בָּהּ מִשּׁוּם שְׁבוּעָה וְלֹא מַלְקוּת וְלֹא קָרְבָּן, אֶלָּא דְּשָׁרֵי לֵיהּ לְזָרוּזֵי נַפְשֵׁיהּ (שם ח), דִּכְתִיב ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ (תהלים קיט קו). וּמִפְּנֵי כֵן בִּשְׁבוּעוֹת בִּלְבַד הוּא נִדְרָשׁ ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״. וַהֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת הֵן, הַבָּקִי יִמְצָאֵם בִּמְקוֹמוֹתָם:

וְטַעַם יִדֹּר נֶדֶר לַה' אֵינֶנּוּ כְּמוֹ "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה'" (תהלים קלב ב), כִּי הוּא כְּמוֹ "וַיִּשָּׁבַע לוֹ" (בראשית כד ט), שֶׁנִּשְׁבַּע אֵלָיו לְצָרְכּוֹ. אֲבָל בִּשְׁבוּעָה יֹאמַר "וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ" (דברים ו יג), "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה'" (בראשית כד ג), "כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי" (מלכים ב א ל), "הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה" (בראשית כא כג). אֲבָל בְּנֶדֶר לֹא יֹאמַר "יִדֹּר בַּה'" אֶלָּא "לַה'". וּכְבָר רָמְזוּ הַחֲכָמִים טַעַם הַדָּבָר בְּסִפְרֵי (מטות יד), אָמְרוּ: מַה הֶפְרֵשׁ בֵּין נְדָרִים לִשְׁבוּעוֹת? בִּנְדָרִים כְּנוֹדֵר בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ, בִּשְׁבוּעוֹת כְּנִשְׁבָּע בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: "חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ (מלכים ב ד ל). וְהַסּוֹד כִּי הַשְּׁבוּעָה מִלְּשׁוֹן שִׁבְעָה, כִּי בָנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, וְהַנֶּדֶר בִּתְבוּנָה רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. נִמְצָא שֶׁהַנְּדָרִים עַל גַּבֵּי תּוֹרָה עוֹלִים, וּלְפִיכָךְ חָלִים עַל דְּבַר מִצְוָה כִּדְבַר הָרְשׁוּת, וְהִנֵּה כָּל נֶדֶר לַה' וְכָל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ:

לאסור אסר - לא יחל דברו - מוסב על הנדר. כלומר, לא יאחר את נדרו עד לאחר הרגלים כמו שציום הקב"ה שכך פירש: לא יחל כמו: ויחל עד בוש. ויחל עוד שבעת ימים. יחל ישראל אל ה' - ימתין ויחכה לו. והמפרש לשון חלול לפי הפשט טעות הוא בידו.

ככל היוצא מפיו יעשה - מוסב על השבע שבועה כענין שפירש בשעת שבועתו יעשה. לפי הזמן שפירש הן קרוב הן רחוק. וראייה לדבר כענין ב' דברים הללו פירש משה במשנה תורה: כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו. מוצא שפתיך תשמור ועשית. השבע שבועה וגו'.

או השבע שבעה לאסר אסר מה בין נדר לשבועה נדר נודר בחיי המלך שבועה נשבע במלך עצמו ואעפ״‎י שאין ראיה לדבר זכר לדבר חי ה׳‎ וחי נפשך אם אעזבך.

לא יחל דברו כמו יחל ישראל אל ה׳‎ כלומר לא יתמתן דברו אלא יעשה ככל היוצא מפיו. דבר אחר לא יחל דברו הוא לא יחלל דברו לעצמו כלומר לא יתיר הוא את נדרו לעצמו אבל אחרים יתירו לו. [לא יחל לא יתבטל].

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳. שְׁנֵי מִינֵי נְדָרִים הֵם, כִּי הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ לֶאֱסוֹר עַל עַצְמוֹ אֵיזוֹ דָּבָר, נֶדֶר זֶה אֵינוֹ לַה׳, וְדַוְקָא ״אִישׁ כִּי יִדֹּר״, כְּשֶׁהוּא אִישׁ מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ, קָרֵינָן בֵּיהּ ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״ (שבועות כו.), וְהוּא הַנּוֹדֵר לַה׳. אֲבָל הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ, מֵאַחַר שֶׁכַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ (קהלת ז ט) אִם כֵּן אֵינוֹ אִישׁ וְנִמְשָׁל כַּבְּהֵמָה. וְרז״ל (נדרים כב.) סִפְּרוּ בִּגְנוּת הַנּוֹדֵר וְאָמְרוּ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּמוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ. וְכִדְמוּת רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ ״זֶה הַדָּבָר״ כוּ׳. וְאוֹמֵר אֲנִי דּוֹן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה לְּהַלָּן בָּמָה אַף כָּאן בָּמָה, כִּי שְׁחוּטֵי חוּץ הַיְינוּ הַמַּקְרִיב בְּבָמָה, אַף ״זֶה הַדָּבָר״ הַנֶּאֱמָר כָּאן בְּנוֹדֵר מְדַבֵּר בְּמַקְרִיב בְּבָמָה, כִּי הַנּוֹדֵר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא שֶׁיָּרְדָה הַתּוֹרָה לְסוֹף דַּעַת הַנּוֹדֵר, כִּי הוּא אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ מַה שֶׁכָּל הָעוֹלָם נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, מִסְּתָמָא רוּם לְבָבוֹ הִשִּׁיאוֹ שֶׁמִּכָּל הָעֵדָה יִבָּדֵל וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.

וּבְדֶרֶךְ זֶה מָצִינוּ בִּלְשׁוֹן רז״ל (חגיגה כב.): שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, כִּי כָל זֶה דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (סוטה ד:): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב כב): ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא״, אַל תִּקְרֵי ״בַּמֶּה״ אֶלָּא ״בָּמָה״, מַה עִנְיָן הַגַּס רוּחַ אֶל הַבּוֹנֶה בָּמָה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמִּצַּד גַּסּוּת רוּחוֹ הוּא בּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ כָּאָמוּר. וְכֵן בָּמָה לְשׁוֹן גָּבוֹהַּ, וְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן הַמָּצוּי בְּבוֹנֶה בָּמָה מָצוּי גַּם בְּנוֹדֵר, כִּי מִסְּתָמָא כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֻחְזָק בְּחָסִיד וּפָרוּשׁ. אַךְ יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר נוֹדֵר בְּכַעְסוֹ יוֹכִיחַ, כִּי מִסְּתָמָא בְּכַעְסוֹ לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם יוּהֲרָא, וְצָרִיךְ אַתָּה לְחַלֵּק בֵּין נוֹדֵר מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת וּבֵין הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ, וּבַמֶּה תֵּדַע אֵיפֹה אִם זֶה הַנּוֹדֵר דּוֹמֶה לְבוֹנֶה בָּמָה אוֹ לֹא, כִּי אִם נָדַר בְּכַעְסוֹ וַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה לְבוֹנֶה בָּמָה. עַל זֶה אָמְרוּ: וְהַמְקַיְּמוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ, נָתַן סִימָן מֻבְהָק עַל זֶה, כִּי כָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִתּוֹךְ כַּעַס, מִסְּתָמָא כְּשֹׁךְ חֲמָתוֹ הוּא בָּא לִידֵי חֲרָטָה וְאֵינוֹ מְקַיְּמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ אֶל הֶחָכָם שֶׁיַּתִּיר לוֹ. עַל כֵּן אָמַר: אִם הוּא נוֹדֵר וְאֵינוֹ מְקַיְּמוֹ אֶלָּא נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ, וַדַּאי בְּכַעְסוֹ נָדַר וּמִתְחָרֵט, וְאָז אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּכְאָמְרוּ רז״ל (חגיגה י.): ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי״ וְגוֹ׳, בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי כְּשֹׁךְ הָאַף וְהַחֵמָה.

אֲבָל הַמְקַיְּמוֹ וְאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֲרָטָה וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, סוֹפוֹ מוֹכִיחַ שֶׁמִּתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר, וְחָשְׁדָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה שֶׁרוּם לְבָבוֹ הֱבִיאוֹ לִידֵי מִדָּה זוֹ שֶׁלָּקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, עַל כֵּן הוּא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ, כִּי הַקִּיּוּם הוּא גְּמַר דַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַהַקְרָבָה תַּכְלִית בִּנְיַן הַבָּמָה. וְזֶהוּ שֶׁמַּסִּיק שָׁם (נדרים כב): אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַנּוֹדֵר נִקְרָא רָשָׁע. מַאי קְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כג): ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״. וְיַלְפִינַן חֲדָלָה חֲדָלָה, כְּתִיב: ״וְכִי תֶחְדַּל״, וּכְתִיב הָתָם (איוב ג טז): ״שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז״. וְנִרְאֶה לוֹמַר דּוֹן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה לְּהַלָּן בַּחֲדָלַת הָרֹגֶז מִשְׁתָּעֵי, אַף כָּאן בַּחֲדָלַת הָרֹגֶז. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא רָשָׁע כִּי אִם בְּאֹפֶן זֶה, שֶׁכְּבָר חָדַל רָגְזוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד בְּנִדְרוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, אִגְּלַאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ כַּעַס נָדַר, כִּי כְּבָר נִשְׁתַּהָה כְּשִׁעוּר זְמַן חֲדָלַת הָרֹגֶז. וְעַל זֶה אָמַר: ״שָׁם רְשָׁעִים״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הוּא נִקְרָא רָשָׁע כְּשֶׁחָדַל הָרֹגֶז וְאֵינוֹ נִשְׁאָל עָלָיו, וְאִם כֵּן וַדַּאי מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר כְּדֵי לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמוֹ, עַל כֵּן הַמְקַיְּמוֹ נִקְרָא רָשָׁע כִּי דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן לוֹ. וַאֲנִי מוֹסִיף עוֹד גְּזֵרָה שָׁוָה, לִילַף חֲדָלָה זוֹ מִן ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב״, מַה לְּהַלָּן בָּמָה אַף כָּאן בָּמָה. וְזֶה שֶׁאָמַר כָּאן: ״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳״, כְּשֶׁהוּא אִישׁ בְּנִדְרוֹ וְשָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ וּמִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת נָדַר, עָלָיו אָמַר דֶּרֶךְ הוֹדָעָה: ״כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״, כִּי אֵין סוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי חֲרָטָה. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִתּוֹךְ כַּעַס, הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, כִּי סוֹפוֹ לִהְיוֹת נִשְׁאָל עָלָיו כְּשֹׁךְ חֲמָתוֹ. וְאוֹמֵר ״נֶדֶר לַה׳״ לְמַעֵט שֶׁלֹּא יִדֹּר לְשׁוּם יוּהֲרָא לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמוֹ, אֶלָּא לְשֵׁם ה׳ יִדֹּר.

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. אֲבָל אֲחֵרִים מְחִלִּין דְּבָרוֹ. טַעַם לְהֶתֵּר נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בֵּית דִּין, אָנוּ לְמֵדִין מִן הֲפָרַת הָאָב וְהַבַּעַל, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאָב וְהַבַּעַל לְכָךְ יֵשׁ בְּיָדָם לְהָפֵר מִטַּעַם שֶׁכָּל אִשָּׁה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ אוֹ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וְאֵין כֹּחַ בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה בִּלְתִּי הַסְכָּמָתָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנוּ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר עַל מְנָת שֶׁיַּסְכִּימוּ הַבַּעַל אוֹ הָאָב, וּכְשֶׁאֵינָן מַסְכִּימִים אָז לְמַפְרֵעַ בָּטֵל הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ, כִּי מִסְּתָמָא עַל דַּעְתָּם נָדְרָה אוֹ כְּאִלּוּ נָדְרָה עַל דַּעְתָּם, כָּךְ כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין וּמְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ לוֹ הַבֵּית דִּין, וְכָל נוֹדֵר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִתְנָה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר עַל מְנָת שֶׁיַּסְכִּימוּ הַבֵּית דִּין עִמּוֹ, וּכְשֶׁאֵינָן מַסְכִּימִין נֶעֱקָר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ. וְכָל יָחִיד מֻמְחֶה נִקְרָא בֵּית דִּין, וְכָל שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, עַל כֵּן בְּיָדָם לְהַתִּיר נִדְרוֹ לְמָנְעוֹ מִן הַחֵטְא, כִּי כָל נוֹדֵר נִקְרָא חוֹטֵא, מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים כג כג): ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״. וּמַה שֶּׁהַבַּעַל וְהָאָב בִּלְשׁוֹן הֲפָרָה וְחָכָם בִּלְשׁוֹן הַתָּרָה, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה יוֹתֵר רְשׁוּת בַּעְלָהּ וְאָבִיהָ עָלֶיהָ מִמַּה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין, עַל כֵּן הֵמָּה בְּלָשׁוֹן הַמּוֹרָה עַל בִּטּוּל הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה שָׁם נֶדֶר כְּלָל. אֲבָל לְשׁוֹן הַתָּרָה מוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהָיָה נֶאֱסָר בּוֹ מִתְּחִלָּה זְמַן מָה, וְאוֹתוֹ אִסּוּר הֻתַּר, כִּי אֵינוֹ מוּפָר מִכָּל וָכֹל, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר תָּלוּי בַּחֲרָטָה (עיין רמב״ם הל׳ נדרים פי״ג טו, וברדב״ז שם).

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר יִדֹּר נֶדֶר אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבוּעָה וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר כִּי יִדֹּר לַה׳ אוֹ יִשָּׁבַע. עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר לֹא יַחֵל וְגוֹ׳ כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו. אָכֵן לְפִי שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, אֶחָד בְּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לַנֶּפֶשׁ וְיִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי עִנְיָנִים: אֶחָד לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה הַטּוֹב, כְּגוֹן לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לְהַקְדִּישׁ לִגְמִילוּת חֲסָדִים, וְאֶחָד לְהַרְחִיק הַתִּיעוּב לְהַגְדִּיר עַצְמוֹ לְבַל יָדוּר בִּשְׁכוּנַת אִשָּׁה חֲשׁוּדָה, לְבַל יֵלֵךְ בְּחֶבְרַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן וְכַדּוֹמֶה. ב׳ בְּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לַגּוּף בְּמַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בּוֹ לֹא אִסּוּר וְלֹא מִצְוָה, וְגַם זֶה יִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי דְבָרִים: לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, לָדוּר בְּדִירָה זוֹ וְכַדּוֹמֶה, אוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל דָּבָר פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא לִלְבּוֹשׁ מַלְבּוּשׁ זֶה וְכַדּוֹמֶה. וִיצַו ה׳ מִשְׁפָּטָיו כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת, וְאָמַר ״כִּי יִדֹּר נֶדֶר״, סְתָם נֶדֶר יַגִּיד עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנָּדַר לָלֶכֶת לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ נֶדֶר שֶׁהוּא לַה׳ וְדִינוֹ מְשֻׁנֶּה מִנִּדְרֵי חוֹל כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר הַכָּתוּב, לָזֶה פֵּרְטוֹ וְאָמַר ״נֶדֶר לַה׳״. נִמְצֵאת אוֹמֵר שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב שְׁנֵי מִינֵי נְדָרִים: נִדְרֵי חוֹל וְנִדְרֵי קֹדֶשׁ.

וְאָמְרוֹ אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבוּעָה כְּנֶגֶד הֶעְדֵּר הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״, וְיֵשׁ גַּם כֵּן בָּזֶה שְׁנֵי נְדָרִים: נִדְרֵי חוֹל, כְּגוֹן לֶאֱסֹר דְּבָרִים שֶׁאֵין מִצְוָה בְּאִסּוּרָם, אוֹ לֶאֱסֹר גַּם כֵּן דְּבָרִים שֶׁהֵם אֲסוּרִין, כְּגוֹן בֹּעַז שֶׁנִּשְׁבַּע לְיִצְרוֹ.

וְנִתְחַכֵּם ה׳ בְּמַה שֶׁאָמַר תֵּיבַת לַה׳ בֵּין נֶדֶר לִשְׁבוּעָה, לְהַסְמִיךְ לַה׳ נֶדֶר וּשְׁבוּעָה, לוֹמַר שֶׁהַכֶּפֶל שֶׁבָּא בְּנֶדֶר וּבִשְׁבוּעָה הוּא פְּרָט הַנּוֹגֵעַ לַה׳ וְלֹא כְּלָלוֹ בִּכְלַל נִדְרֵי חוֹל, לְפִי שֶׁדִּינוֹ מְשֻׁנֶּה. וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיּוֹצֵא וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: כְּנֶגֶד נְדָרִים שֶׁהֵם דִּבְרֵי חוֹל וּשְׁבוּעוֹת שֶׁהֵם מְנִיעַת דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם צָרְכֵי מִצְוָה, כִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁל בּוֹעַז וְכַדּוֹמֶה לָהּ, אָמַר ״לֹא יַחֵל״ - פֵּרוּשׁ, הוּא לֹא יַחֵל אֲבָל אֲחֵרִים מַתִּירִים לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַזַ״ל (נדרים יד.). וּכְנֶגֶד נְדָרִים שֶׁהֵם נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁוֹת וְנִדְרֵי שָׁמַיִם וּשְׁבוּעוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צָרְכֵי מִצְוָה, אָמַר כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה - בָּזֶה אֵין בָּהֶם תְּנַאי שֶׁאֲחֵרִים יְכוֹלִין לְהַתִּירוֹ, אֶלָּא הֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם הַתָּרָה.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ טַעַם אָמְרוֹ לַה׳ עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק י״א מֵהִלְכוֹת נְדָרִים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: קָטָן בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁנִּשְׁבַּע אוֹ שֶׁנָּדַר, בּוֹדְקִים אוֹתוֹ אִם יוֹדֵעַ לְשֵׁם מִי נָדַר וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ בְּמַאֲמַר נֶדֶר לַה׳, כִּי לְפִי שֶׁקָּדַם וְאָמַר אִישׁ, בָּא לָתֵת גֶּדֶר שֶׁיִּקָּרֵא אִישׁ לְדָבָר זֶה, וְאָמַר ״נֶדֶר לַה׳״ פֵּרוּשׁ כְּשֶׁיָּדַע לְשֵׁם מִי נָדַר, וְכֵן בִּשְׁבוּעָה כְּאָמְרוֹ ״אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה״, שֶׁהַדִּין כְּמוֹ כֵן בִּשְׁבוּעָה.