בְּמִדְבַּר ל׳ · ט״ז

וְאִם־הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַחֲרֵ֣י שׇׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ׃

במילים פשוטות

הפסוק קובע שאם הפר יפר אותם אחרי שמעו, ונשא את עוונה. רש״י מבאר ש״אחרי שמעו״ פירושו אחרי ששמע וקיים - שאמר אפשי בו, וחזר והפר לה אפילו באותו יום, ״ונשא את עוונה״ - הוא נכנס תחתיה, ולמדנו מכאן שהגורם תקלה לחברו נכנס תחתיו לכל עונשין. אונקלוס מתרגם שהבעל יקבל את עוונה. הפסוק קובע דין מיוחד: אם הבעל קיים תחילה את הנדר ואחר כך הפר אותו, ההפרה אינה תופסת, והבעל נושא את עוון אשתו. רש״י מבאר שמדובר במי שקיים את הנדר במפורש ואחר כך ניסה להפרו - הפרה כזו פסולה, והבעל אחראי לתקלה שגרם. הפסוק מלמד עיקרון מוסרי רחב: הגורם תקלה לזולתו נושא בעונש במקומו. אם הבעל קיים את הנדר ובכך מנע מאשתו את האפשרות להיסלח, ואחר כך הפר שלא כדין וגרם לה לעבור על נדרה, העוון עובר אליו. כך מלמדת התורה על אחריות אישית לתוצאות מעשינו כלפי הזולת, ועל חומרת הגרימה לחטא של אדם אחר.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אחרי שמעו. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע וְקִיֵּם, שֶׁאָמַר אֶפְשִׁי בּוֹ, וְחָזַר וְהֵפֵר לָהּ אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם:

ונשא את עונה. הוּא נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַגּוֹרֵם תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לְכָל עֳנָשִׁין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעִם בַּטָלָא יְבַטֵּל יָתְהוֹן בָּתַר דִשְׁמָע וִיקַבַּל יָת חוֹבַהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונשא את עונה. כי היא ברשותו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ - הוּא מֻכְנָס תַּחְתֶּיהָ. לָמַדְנוּ שֶׁהַגּוֹרֵם תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לְכָל עֳנָשִׁין, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל׳:ט״ז) מִסִּפְרֵי (מטות ל). וְנִרְאֶה שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת שׁוֹגֶגֶת אוֹ מֻטְעָה, כִּי הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּבַעַל שֶׁשָּׁמַע וְאֵין הָאִשָּׁה יוֹדַעַת בּוֹ, וְאַחַר זְמַן הֵפֵר וְאָמַר לָהּ שֶׁהוּא יוֹם שָׁמְעוֹ. וְלִמְּדָנוּ הַכָּתוּב שְׁנֵי דְבָרִים: שֶׁהַבַּעַל נוֹשֵׂא עָוֹן כְּאִלּוּ הוּא נָדַר וַיַּחֵל דְּבָרוֹ, וְשֶׁהִיא פְּטוּרָה, אֵין עָלֶיהָ מֵעֹנֶשׁ הַשְּׁגָגוֹת כְּלָל. אֲבָל אִם הָאִשָּׁה יוֹדַעַת שֶׁלֹּא הֵפֵר בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וּבְקִיאָה בַּדִּין הַזֶּה, הִנֵּה הִיא חַיֶּבֶת וְגַם הַבַּעַל אֵינוֹ גּוֹרֵם הַתַּקָּלָה, אֲבָל עָנְשׁוֹ כְּמִי שֶׁיָּכוֹל לִמְחוֹת וְלֹא מִחָה. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה בַּבַּעַל וְהוּא הַדִּין לָאָב, אֲבָל דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה כִּי הָאָב יִשְׁתַּמֵּר מִזֶּה לְאַהֲבַת בִּתּוֹ, וְהַבַּעַל אוּלַי יִשְׂנָא אוֹתָהּ וְחוֹשֵׁב לָתֵת עָלֶיהָ אָשָׁם. וְר' אַבְרָהָם כָּתַב: ״וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ״ - כִּי הִיא בִּרְשׁוּתוֹ, אִם כֵּן עִנְיַן הַכָּתוּב יִהְיֶה בְּמַכְרִיחַ אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁאָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ, וְאֵינוֹ נָכוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו - והיא אינה יודעת ששמע - ונשא את עונה - שאינם מופרים והיא שוגגת שלא ידעה אם שמע עד עתה אם לאו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ונשא את עונה שהיא אנוסה שסבורה היא שיכול הוא להפר ולא היה לה ללמוד אבל הוא היה לו ללמוד ולא למד לפיכך ישא הוא את עונה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאִם הָפֵר יָפֵר. פֵּרוּשׁ, אֲפִילוּ בִּנְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲפָרָה, אִם יָפֵר וְנָשָׂא וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל