בְּמִדְבַּר ל׳ · ט״ז

אחרי שמעו. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע וְקִיֵּם, שֶׁאָמַר אֶפְשִׁי בּוֹ, וְחָזַר וְהֵפֵר לָהּ אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם:

ונשא את עונה. הוּא נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַגּוֹרֵם תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לְכָל עֳנָשִׁין:

וְעִם בַּטָלָא יְבַטֵּל יָתְהוֹן בָּתַר דִשְׁמָע וִיקַבַּל יָת חוֹבַהּ

ונשא את עונה. כי היא ברשותו:

וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ - הוּא מֻכְנָס תַּחְתֶּיהָ. לָמַדְנוּ שֶׁהַגּוֹרֵם תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לְכָל עֳנָשִׁין, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל׳:ט״ז) מִסִּפְרֵי (מטות ל). וְנִרְאֶה שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת שׁוֹגֶגֶת אוֹ מֻטְעָה, כִּי הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּבַעַל שֶׁשָּׁמַע וְאֵין הָאִשָּׁה יוֹדַעַת בּוֹ, וְאַחַר זְמַן הֵפֵר וְאָמַר לָהּ שֶׁהוּא יוֹם שָׁמְעוֹ. וְלִמְּדָנוּ הַכָּתוּב שְׁנֵי דְבָרִים: שֶׁהַבַּעַל נוֹשֵׂא עָוֹן כְּאִלּוּ הוּא נָדַר וַיַּחֵל דְּבָרוֹ, וְשֶׁהִיא פְּטוּרָה, אֵין עָלֶיהָ מֵעֹנֶשׁ הַשְּׁגָגוֹת כְּלָל. אֲבָל אִם הָאִשָּׁה יוֹדַעַת שֶׁלֹּא הֵפֵר בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וּבְקִיאָה בַּדִּין הַזֶּה, הִנֵּה הִיא חַיֶּבֶת וְגַם הַבַּעַל אֵינוֹ גּוֹרֵם הַתַּקָּלָה, אֲבָל עָנְשׁוֹ כְּמִי שֶׁיָּכוֹל לִמְחוֹת וְלֹא מִחָה. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה בַּבַּעַל וְהוּא הַדִּין לָאָב, אֲבָל דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה כִּי הָאָב יִשְׁתַּמֵּר מִזֶּה לְאַהֲבַת בִּתּוֹ, וְהַבַּעַל אוּלַי יִשְׂנָא אוֹתָהּ וְחוֹשֵׁב לָתֵת עָלֶיהָ אָשָׁם. וְר' אַבְרָהָם כָּתַב: ״וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ״ - כִּי הִיא בִּרְשׁוּתוֹ, אִם כֵּן עִנְיַן הַכָּתוּב יִהְיֶה בְּמַכְרִיחַ אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁאָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ, וְאֵינוֹ נָכוֹן:

ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו - והיא אינה יודעת ששמע - ונשא את עונה - שאינם מופרים והיא שוגגת שלא ידעה אם שמע עד עתה אם לאו.

ונשא את עונה שהיא אנוסה שסבורה היא שיכול הוא להפר ולא היה לה ללמוד אבל הוא היה לו ללמוד ולא למד לפיכך ישא הוא את עונה.

וְאִם הָפֵר יָפֵר. פֵּרוּשׁ, אֲפִילוּ בִּנְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲפָרָה, אִם יָפֵר וְנָשָׂא וְגוֹ׳: