וְאִם־בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה אֽוֹ־אָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר עַל־נַפְשָׁ֖הּ בִּשְׁבֻעָֽה׃

הפסוק עובר לדין הנשואה: ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה. רש״י מבאר שבנשואה הכתוב מדבר. אבן עזרא מבאר שמדובר באלמנה מן הימים הקדמונים שהניא אותה, ושלא תקיים נדרה בימי אלמנותה, על דבר העתיד שנדרה ומת הבעל קודם הגעת הזמן. הפסוק פותח את דין האישה הנשואה הנודרת בבית בעלה. רש״י מבהיר בפשטות שמדובר באישה נשואה. אבן עזרא מציע פירוש מורכב יותר הקשור לנדר שתלוי בזמן עתידי. הפסוק מבחין את מעמד הנשואה משאר המקרים: בשונה מן הנערה ברשות אביה או מן הארוסה הנתונה לסמכות משותפת, הנשואה נתונה לרשות בעלה בלבד. כאן, הבעל לבדו הוא בעל הסמכות להפר את נדריה. הפסוק פותח את הדיון בדיני הנשואה, שבהם כוח הבעל להפר או לקיים את הנדר יתבאר בפסוקים הבאים. כך משלימה התורה את מערכת דיני הנדרים לפי המעמדים השונים של האישה: נערה, ארוסה, אלמנה וגרושה, ונשואה.