הפסוק קובע שנדר אלמנה וגרושה, כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. רש״י מבאר שכל אשר אסרה על נפשה יקום עליה, לפי שאינה לא ברשות אב ולא ברשות בעל, ומדובר באלמנה מן הנישואין, אבל אלמנה מן האירוסין - מת הבעל נתרוקנה וחזרה הרשות לאב. חזקוני מבאר ש״יקום עליה״ לשון קיום. הפסוק קובע שנדרי אלמנה וגרושה חלים במלואם, שכן הן עומדות ברשות עצמן ואין להן אב או בעל שיפר את נדריהן. רש״י מבהיר הבחנה חשובה: אלמנה מן הנישואין נדריה קיימים, אך אלמנה מן האירוסין - הרשות חוזרת לאביה. הפסוק מלמד שכאשר אישה עומדת ברשות עצמה, בלא אב או בעל, נדריה מחייבים אותה בלא אפשרות הפרה. זהו ניגוד למעמד הנערה ברשות אביה או הנשואה ברשות בעלה. האלמנה והגרושה, שהן עצמאיות, אחראיות באופן מלא לנדריהן, ואין מי שיוכל לבטלם. כך נקבע מעמד הנדרים לפי מידת עצמאותה של האישה.
