פְּקֻדֵיהֶם֙ בְּמִסְפַּ֣ר כׇּל־זָכָ֔ר מִבֶּן־חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה פְּקֻ֣דֵיהֶ֔ם שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃

הפסוק מוסר את מספר פקודי בני גרשון: במספר כל זכר מבן חודש ומעלה, שבעת אלפים וחמש מאות. לפי פשט הכתוב זהו מספר הזכרים בבית גרשון מגיל חודש ומעלה, כפי שנמנו במפקד הלווים המיוחד. בניגוד למניין שאר השבטים שנעשה מבן עשרים, מניין הלווים נעשה מבן חודש, לפי ייעודם המיוחד. התורה מוסרת את מספר כל אחת משלוש המשפחות הראשיות בנפרד, כדי לקבוע במדויק את גודל כל משפחה ואת תרומתה לעבודת המשכן. אין בפסוק זה פרשנות נוספת מעבר למסירת המספר, והוא חלק ממערך המניין של שבט לוי, המפרט את גודל בית גרשון לפני תיאור מקום חנייתו ותפקידו במשכן.