וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל הָאֶחָֽד׃

הפסוק מפרט את המנחות של יום הכיפורים: סולת בלולה בשמן, שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל האחד. אונקלוס מתרגם כפשוטו את שיעורי המנחה. הפסוק קובע את מנחות הסולת המצורפות לעולת יום הכיפורים, באותם שיעורים כמו בראש השנה: שלושה עשרונים לפר ושניים לאיל. שיעורים אלו קבועים בכל המוספים ונקבעים לפי סוג הבהמה. המנחה מלווה כל קורבן עולה ומשלימה אותו על המזבח. הפסוק ממשיך את פירוט מוסף יום הכיפורים ומוסיף את רובד המנחות. החזרה על אותם שיעורים כמו בראש השנה מלמדת על אחידות בדיני המנחות הנלוות לקורבנות המוסף. כך נשמר יחס קבוע בין הקורבן למנחתו בכל המועדים, וכל בהמה זוכה למנחה בשיעור ההולם את גודלה. פירוט מדוקדק זה מבטא את חשיבות הדיוק בעבודת המקדש, שבה לכל פרט שיעור מוגדר וקבוע.