אֵ֛לֶּה תַּעֲשׂ֥וּ לַיהֹוָ֖ה בְּמוֹעֲדֵיכֶ֑ם לְבַ֨ד מִנִּדְרֵיכֶ֜ם וְנִדְבֹתֵיכֶ֗ם לְעֹלֹֽתֵיכֶם֙ וּלְמִנְחֹ֣תֵיכֶ֔ם וּלְנִסְכֵּיכֶ֖ם וּלְשַׁלְמֵיכֶֽם׃

הפסוק מסכם: אלה תעשו לה׳ במועדיכם, לבד מנדריכם ונדבותיכם, לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם. רש״י מבאר ש״אלה תעשו לה׳ במועדיכם״ הוא דבר הקצוב לחובה, ו״לבד מנדריכם״ - אם באתם לדור קורבנות ברגל, מצווה בידכם להקריב את הנדרים והנדבות ברגל. אבן עזרא מבאר ש״ולמנחותיכם ולנסכיכם״ מוסב על כל עולה ועולה כמשפטה. הפסוק חותם את כל פרשת המוספים ומבחין בין שני סוגי קורבנות: קורבנות החובה הקצובים של המועדים, המפורטים בפרשה, לבין קורבנות הנדר והנדבה שאדם מתחייב בהם מרצונו. רש״י מדגיש שקורבנות המועדים הם חובה קצובה, ואילו הנדרים והנדבות באים בנוסף, ומצווה להקריבם ברגל. כך מסתיימת פרשת הקורבנות בהבהרה שסדרי המוספים אינם מבטלים את קורבנות היחיד הרשות, אלא שני המערכים מתקיימים זה לצד זה. הפסוק מסכם את כל מועדי השנה ואת עבודת הקורבנות המיוחדת לכל אחד מהם.