וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃

הפסוק מוסיף שעיר חטאת אחד בשמיני עצרת, מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה. אונקלוס מתרגם כפשוטו שהשעיר לחטאת בא מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה. הפסוק קובע את קורבן החטאת של שמיני עצרת, הבא בנוסף לעולת התמיד הקבועה. כמו בשאר המועדים, גם כאן מלווה שעיר חטאת את קורבנות העולה, לכפרה. הפסוק משלים את מוסף שמיני עצרת בהוספת החטאת, ומדגיש שהכול בא מלבד עבודת התמיד היומית. אף שמוסף שמיני עצרת מעט בהיקפו - פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים - הוא כולל את כל מרכיבי המוסף: עולה, מנחות, נסכים ושעיר חטאת. שילוב זה מבטא את שלמות עבודת היום, המשלבת עולה של קרבה וחטאת של כפרה. הפסוק חותם את פירוט קורבנות שמיני עצרת, ולאחריו יבוא פסוק סיכום כללי לכל מועדי השנה, המבהיר את היחס בין קורבנות החובה לקורבנות הנדבה והנדר.