בְּמִדְבַּר כ״ט · ל״ו

וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃

במילים פשוטות

הפסוק מפרט את קורבנות שמיני עצרת: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים. רש״י מבאר שפר אחד ואיל אחד הם כנגד ישראל, ולשון חיבה - כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עליי פרדתכם, עכבו עוד יום אחד, ומביא משל למלך שעשה סעודה. חזקוני מבאר שהקל בקורבן שמיני עצרת להראות שלא עצרם אלא מתוך חיבה. הפסוק קובע את מוסף שמיני עצרת, המועט לעומת ימי החג: פר אחד ואיל אחד בלבד, במקום הפרים הרבים. רש״י וחזקוני מבארים שמיעוט הקורבנות מבטא דווקא חיבה יתרה - כמו סעודה קטנה ואינטימית שעורך מלך לאוהבו הקרוב לאחר סעודה גדולה לכלל. הפר האחד והאיל האחד כנגד ישראל, לאחר שכל ימי החג הוקרבו הפרים כנגד האומות. הפסוק מבליט את מהות שמיני עצרת כיום של קרבה מיוחדת בין ה׳ לישראל, שבו מעט הקורבנות מבטא אינטימיות וחיבה, בניגוד לריבוי הקורבנות האוניברסלי של ימי החג הקודמים.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

פר אחד איל אחד. אֵלּוּ כְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, הִתְעַכְּבוּ לִי מְעַט עוֹד, וּלְשׁוֹן חִבָּה הוּא זֶה, כְּבָנִים הַנִּפְטָרִים מֵאֲבִיהֶם וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם, עַכְּבוּ עוֹד יוֹם אֶחָד, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה כוּ', כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סֻכָּה (שם); וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַנְחוּמָא: לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַכְסְנַאי יוֹם רִאשׁוֹן יַאֲכִילֶנּוּ פְּטוּמוֹת, לְמָחָר יַאֲכִילֶנּוּ דָּגִים, לְמָחָר בְּשַׂר בְּהֵמָה, לְמָחָר מַאֲכִילוֹ קִטְנִית, לְמָחָר מַאֲכִילוֹ יָרָק, פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ כְּפָרֵי הֶחָג:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּתְקַרְבוּן עֲלָתָא קוּרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ תּוֹר חָד דְכַר חָד אִמְרִין בְּנֵי שְׁנָא שַׁבְעָא שַׁלְמִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

פר אחד איל אחד הקיל בקרבן שמיני עצרת להראות שלא עצרם לישראל אלא מתוך חבתם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל