וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּהֶ֡ם לַ֠פָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כְּמִשְׁפָּטָֽם׃

הפסוק קובע שמנחות ונסכי היום השביעי יהיו לפרים, לאילים ולכבשים במספרם כמשפטם. אונקלוס מתרגם כפשוטו שהמנחות והנסכים לפי מספר הבהמות כראוי להם. הפסוק חוזר על הכלל שכמות המנחות והנסכים נקבעת לפי מספר הבהמות ביום השביעי. מכיוון שמספר הפרים ירד לשבעה, גם כמות המנחות והנסכים קטנה בהתאם, אך שיעור המנחה לכל בהמה נותר קבוע. הפסוק ממשיך את המבנה החוזר של פירוט קורבנות כל יום, ״כמשפטם״. החזרה על הנוסחה מדגישה את השמירה על סדר אחיד בעבודת המקדש לאורך כל ימי החג. הפסוק חותם את פירוט המנחות והנסכים של שבעת ימי סוכות, שבהם היחס בין כל קורבן למנחתו ולנסכו נותר קבוע, וההבדל היחיד היה במספר הפרים היורד מדי יום. כך נשמרה עקביות בדיני המוסף לאורך כל החג. לאחר היום השביעי יעבור הכתוב לפרט את קורבנות שמיני עצרת, השונים באופיים.