וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י פָּרִ֥ים עַשְׁתֵּי־עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃

הפסוק מפרט את קורבנות היום השלישי: אחד עשר פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים. אונקלוס מתרגם כפשוטו את פירוט הקורבנות. הפסוק קובע את מוסף היום השלישי, שבו מספר הפרים פחת שוב: אחד עשר פרים במקום שנים עשר. מספר האילים והכבשים נותר קבוע כבכל ימי החג. הפסוק ממשיך את סדרת המוספים ההולכים ומתמעטים: בכל יום פוחת פר אחד, ברצף קבוע מן היום הראשון ועד השביעי. המבנה החוזר - שני אילים וארבעה עשר כבשים בכל יום, ומספר פרים היורד בהדרגה - הוא ייחודו של חג הסוכות בעבודת המקדש. הפסוק מבליט את הקצב הקבוע של הפחתת הפרים, המבטא לפי המדרש את סימן הכליה של האומות, ואת מרכזיותם של הפרים המשתנים בעבודת החג, לצד קורבנות הקבועים המלווים אותם בכל יום.