וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עוֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם אַ֣יִל אֶחָ֑ד שִׁבְעָ֥ה כְבָשִׂ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃

ה' מפרט את מוסף חג השבועות: והקרבתם עולה לריח ניחוח לה', פרים בני בקר שניים איל אחד שבעה כבשים בני שנה. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. הפסוק מפרט את מוסף חג השבועות, הזהה במבנהו למוסף ראש חודש ולמוסף חג המצות: שני פרים, איל ושבעה כבשים. עולות אלה מבטאות את שמחת החג ואת ההודיה לה'. יש לציין שמוסף זה בא בנוסף לקורבנות המיוחדים של שתי הלחם המפורטים בפרשת אמור, כפי שביאר אבן עזרא בפסוק הקודם. כך כולל חג השבועות שני מערכי קורבנות: מוסף היום הרגיל המפורט כאן, וקורבנות שתי הלחם הייחודיים לחג. ריבוי הקורבנות בחג השבועות מבליט את חשיבותו כזמן מתן תורה וכחג הביכורים, שבו מודים לה' על התורה ועל ברכת יבול הארץ החדש.