ה' קובע: ביום הראשון מקרא קודש, כל מלאכת עבודה לא תעשו. רש״י מבאר ש״כל מלאכת עבדה״ פירושו אפילו מלאכה הצריכה לכם, כגון דבר האבד, המותר בחולו של מועד, אסורה ביום טוב. חזקוני מבאר ש״מקרא קודש״ הוא לשון מקרה, קרא אותו קודש במאכל ובמשתה ובכסות נקייה, ו״כל מלאכת עבודה״ פירושו מלאכה של עבודה אסורה, אבל מלאכת אוכל נפש מותרת. הפסוק קובע את קדושת היום הראשון של החג ואת איסור המלאכה בו. הביאורים מלמדים על אופי איסור המלאכה ביום טוב: אסורה מלאכת עבודה, אף מלאכה נחוצה כמניעת הפסד, אך מותרת מלאכת אוכל נפש, בשונה מן השבת. כך מבחין הפסוק בין קדושת יום טוב לקדושת שבת, ומבליט שהחג נועד לשמחה ולעונג הכוללים אכילה ושתייה, לצד קדושה ומנוחה.
מקרא קודש לשון מקרה כתרגומו קרי מערעי במאכל ובמשתה ובכסות נקיה.
כל מלאכת עבדה מלאכה של עבודה אסורה. וכל מלאכת אוכל נפש מותרת לכך כתיב כאן כל מלאכת עבודה לא תעשו אבל בשבת ויום הכפורים שאסורים בכל מלאכה כתיב כל מלאכה לא תעשו.
