וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

ויסמך את ידיו. בְּעַיִן יָפָה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה, שֶׁהַקָּבָּ"ה אָמַר לוֹ "וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ", וְהוּא עָשָׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וַעֲשָׂאוֹ כִכְלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וּמִלְּאוֹ חָכְמָתוֹ בְּעַיִן יָפָה (שם):

כאשר דבר ה'. אַף לְעִנְיַן הַהוֹד - נָתַן מֵהוֹדוֹ עָלָיו:

וּסְמַךְ יָת יְדוֹהִי עֲלוֹהִי וּפַקְדֵיהּ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ בִּידָא דְמשֶׁה

ויסמך את ידיו כמו סמיכת קרבן להודיע כי מרצונו נתמנה ומזה למדו למנות פרשים בענין זה כמו שלמדו לעשות דגלים ממנהג אותו דגלי השבטים.

וַיִּסְמֹךְ וְגוֹ׳ וַיְצַוֵּהוּ. פֵּרוּשׁ, לְשׁוֹן צַוְתָא, שֶׁהֵאִיר בּוֹ הוֹד הַנְּשָׁמָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה בְּמַה שֶׁכָּתוּב ״וְסָמַכְתָּ״, וִידֻיַּק כְּפִי זֶה אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה שֶׁאֵין מַשְׁמָעוּת לְמַאֲמָר זֶה, וְכִי הַדִּבּוּר הַזֶּה עִנְיָן הַנִּתְפָּס בַּיָּד, אֶלָּא פֵּרוּשׁ כִּי ה׳ דִּבֵּר שֶׁהַשְׁפָּעַת הַהוֹד יִהְיֶה בְּיַד מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ. עוֹד יִרְמֹז אֶל הַמַּלְכוּת עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין צַו אֶלָּא מַלְכוּת (שמואל א יג,יד), דִּכְתִיב ״וַיְצַוֵּנִי ה׳ לְנָגִיד״. וִידֻיַּק גַּם כֵּן אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ כִּי הַמַּלְכוּת דִּבֶּר ה׳ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד מֹשֶׁה בִּמְקוֹם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.