כִּֽי־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃ {ס}

הכתוב מסיים שה' אמר להם מות ימותו במדבר, ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. אבן עזרא מעיר שכלב בן יפונה הוזכר קודם יהושע, כאשר אמר ה'. הפסוק חותם את הפרק בהגשמת גזירת ה' על דור המדבר, שכל הנמנים במפקד הראשון מתו במדבר, למעט שני המרגלים הנאמנים, כלב ויהושע, שלא השתתפו בהוצאת דיבת הארץ. הזכרת שני הצדיקים שנותרו מבליטה את שכר האמונה מול עונש חוסר האמונה. כלב ויהושע, שעמדו כנגד עצת עשרת המרגלים ובטחו בה', זכו להיכנס לארץ. כך נחתם המפקד בתזכורת על צדקתם, ובכך מתחבר סיום הפרק אל מינוי יהושע כמנהיג שיבוא בפרק הבא.