בְּמִדְבַּר כ״ו · ט׳

אשר הצו. אֶת יִשְׂרָאֵל על משה:

בהצתם. אֶת הָעָם על ה':

הצו. הִשִּׂיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לָרִיב עַל מֹשֶׁה, לְשׁוֹן הִפְעִילוּ:

וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם מְעַרְעֵי כְּנִשְׁתָּא דְאִתְכְּנָשׁוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בִּכְנִשְׁתָּא דְקֹרַח בְּאִתְכַּנוֹשֵׁיהוֹן עַל יְיָ

אשר הצו. כטעם כי ינצו אנשים:

וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּשְׁאֲרָה כָּל הַיְרֻשָּׁה מִמִּשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי לִנְמוּאֵל לְבַדּוֹ, כִּי דָתָן וַאֲבִירָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם נִבְלְעוּ, אוֹ כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קי״ח) לִרְמֹז שֶׁאִבְּדוּ חֶלְקָם מִן הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּרְאוּיִים לְנַחֲלָה:

בהצתם על ה' אמר רב חסדא, כל החולק על רבו כאלו חולק על הקב״‎ה.

הוּא דָתָן וַאֲבִירָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ בְּמַאֲמָר זֶה. וְאִם לְהוֹדִיעַ כִּי הֵן הֵנָּה הָאֲמוּרִים בְּמַעֲשֵׂה קֹרַח - דָּבָר פָּשׁוּט הוּא שֶׁאֵין לִטְעוֹת שֶׁהָיוּ דָתָן וַאֲבִירָם אֲחֵרִים בְּנֵי אֱלִיאָב אַחֵר. וְעוֹד, מֵעִקָּרָא לֹא הָיָה לוֹ לְהַזְכִּירָם וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כִּשְׁאָר הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁסָּפוּ תַּמּוּ וְלֹא נִמְנוּ. עוֹד, לָמָּה הֶאֱרִיךְ בַּדְּבָרִים אֵלּוּ אֲשֶׁר הִצּוּ וְגוֹ׳ בְּהַצֹּתָם עַל ה׳.

וְנִרְאֶה כִּי לֹא בָּא הַכָּתוּב כָּאן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁהֵן הֵנָּה הָיוּ סִבָּה לְכָל מַעֲשֵׂה קֹרַח, כִּי יַחְפֹּץ ה׳ לְפַרְסֵם הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם סִבָּה לָרֶשַׁע הַנַּעֲשֶׂה, וְהוּא אָמְרוֹ הוּא דָתָן וְגוֹ׳ אֲשֶׁר הִצּוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֶת אֲחֵרִים עַל ה׳ וּמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵם הַמַּחְטִיאִים הָעֵדָה הַנּוֹעֶדֶת. וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם אֶת קֹרַח הֵם הֶחֱטִיאוּהוּ, וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיִּקַּח קֹרַח״ (במדבר טז:א) שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמֵּעַצְמוֹ עָשָׂה, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה לְמַה שֶׁקָּדַם לוֹ מֵהֶם, וּלְעוֹלָם הֵם הִצּוּ אוֹתוֹ. וְאָמְרוֹ וַתִּפְתַּח וְגוֹ׳ אַחַר שֶׁהַדְּבָרִים כְּבָר כְּתוּבִין בְּפָרָשַׁת קֹרַח, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁגַּם בְּלִיעַת קֹרַח וַאֲכִילַת הָאֵשׁ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ הֵם הָיוּ סִבָּה לַמְּאוֹרָע מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֲגַם שֶׁנִּקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן הָיוּ חוֹזְרִים בָּהֶם אִם לֹא הָיוּ שְׁנֵי הָרְשָׁעִים.

וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי הָאִישׁ מֹשֶׁה לֹא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְרַצּוֹת אֶלָּא לָהֶם, דִּכְתִיב (במדבר ט״ז:י״ב) ״וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (במדבר ט״ז:כ״ה) ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה אֶל דָּתָן״ וְגוֹ׳ שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁבָּהֶם הַדָּבָר תָּלוּי. מֵעַתָּה נַפְשׁוֹת כָּל הַמֵּתִים תְּלוּיִים בִּשְׁנֵי הָרְשָׁעִים הָהֵם, וְיֵשׁ בָּזֶה לִמּוּד זְכוּת עַל קֹרַח וְעַל הַמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (דברים י״א:ו׳) ״וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם״ וְגוֹ׳ שֶׁאֵינוֹ מוֹנֶה הַמְּאוֹרָע אֶלָּא לְדָתָן וַאֲבִירָם. וּכְפִי זֶה יְכוֹלִין אָנוּ לְהַעֲמִיד סְבָרַת הָאוֹמֵר (סנהדרין קח.) עֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא בְּדָתָן וַאֲבִירָם, וּלְהַעֲמִיד סְבָרַת הָאוֹמֵר עֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב ״מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״ בִּשְׁאָר הָעֵדָה חוּץ מֵהֶם.