כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הַשּׁוּחָמִ֖י לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ {ס}

הכתוב מסכם את משפחות השוחמי לפקודיהם וקובע את מספרם: ארבעה ושישים אלף וארבע מאות. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, כל זרעית שוחם למניינם. הפסוק חותם את מניין שבט דן, שהיה השבט השני בגודלו לאחר יהודה, אף שיצא מבן יחיד. גודלו העצום של שבט דן, שכולו ממשפחה אחת, מבליט את הברכה המיוחדת שזכה בה. מספרו אף גדל מעט לעומת המפקד הראשון במדבר סיני. עובדה זו, שמאדם אחד יצא שבט כה גדול, ממחישה את פריון הברכה שנאמרה לאבות. שבט דן חנה בדגל הצפון והוביל אותו, ובזכות גודלו נסע בסוף כל המחנות כמאסף לכל המחנות. הפסוק מבליט את הפלא שבצמיחת שבט עצום מזרע יחיד.