שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כׇּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

לבית אבתם. עַל שֵׁבֶט הָאָב יִתְיַחֲסוּ וְלֹא אַחַר הָאֵם (בבא בתרא ק"ט):

קַבִּילוּ יַת חוּשְׁבַּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן כָּל נָפֵיק חֵילָא בְּיִשְׂרָאֵל

שאו את ראש כל עדת בני ישראל כדי לחלוק להם את הארץ כדכתיב לאלה תחלק הארץ וגו׳‎ לרב תרבו נחלתו והם יכנסו לארץ.

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ׳. צֹרֶךְ מִסְפָּר זֶה עַכְשָׁיו הָיָה כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִכָּל מָקוֹם נִשְׁאֲרוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּי אֵין אוֹכְלוֹסָא שְׁלֵמָה אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּי אֵין לוֹמַר בִּרְכַּת בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים אֶלָּא הָרוֹאֶה שִׁשִּׁים רִבּוֹא (ברכות נח). עַל כֵּן בָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁבִּכְנִיסָתָם לָאָרֶץ הָיוּ אוֹכְלוֹסָא שְׁלֵמָה.

וּמַה שֶּׁחָתַם עַל כָּל הַשְּׁבָטִים שֵׁם שֶׁל יָ״הּ דַּוְקָא בְּמִסְפָּר זֶה, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ חֲשׁוּדִים בִּזְנוּת עַד שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּשִּׁטִּים בִּזְנוּת וְהָיָה מָקוֹם לָאֻמּוֹת לוֹמַר סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַזְּכָרִים זָנוּ אַחֲרֵי בְּנוֹת אֵל נֵכָר כָּךְ בְּמִצְרַיִם הַנָּשִׁים הִזְנוּ וַיִּפְרְצוּ לְפִי שֶׁשָּׁלְטוּ הַמִּצְרִים גַּם בְּאִמּוֹתָם. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״הַחֲנוֹכִי״, ״הַפַּלּוּאִי״, וְחָתַם עֲלֵיהֶם שֵׁם יָ״הּ, כִּי שֵׁם זֶה הוּא מְתַוֵּךְ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, לְהוֹרוֹת שֶׁכֻּלָּם נוֹלְדוּ מִן אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר שֵׁם יָ״הּ בֵּינֵיהֶם. וּקְדִימַת הֵ״א לַיּוֹ״ד בָּא לְהוֹדִיעַ כַּשְׁרוּת הַנָּשִׁים, כִּי הַהֵ״א נְתוּנָה לָאִשָּׁה וְהַיּוֹ״ד לָאִישׁ. וּבֶאֱמֶת הָיוּ הַנָּשִׁים יוֹתֵר גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת מִן הָאֲנָשִׁים, מִדְּפִרְסְמָה הַכָּתוּב אֶת שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, שֶׁזּוֹ לְבַדָּהּ הָיְתָה פְּרוּצָה וְכֻלָּם צְנוּעוֹת (ויק״ר לב ה). אֲבָל הָאֲנָשִׁים הָיוּ בוֹכִים לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, עַל עִסְקֵי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָהֶם, וְנִכְשְׁלוּ הַרְבֵּה מֵהֶם בַּשִּׁטִּים. עַל כֵּן הִקְדִּים הֵ״א שֶׁל יָ״הּ לַיּוֹ״ד, כִּי עִקַּר הַדָּבָר שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ כַּשְׁרוּת הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ הַמִּצְרִים בְּאִמּוֹתָם. וְעוֹד שֶׁבְּכָל חוֹתָם הָאוֹתִיּוֹת הֲפוּכִים כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ כְּסִדְרָן בַּדָּבָר הַנֶּחְתָּם, וְיִשְׂרָאֵל הֵם הַחוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר ח ו): ״שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ״ וְגוֹ׳, כְּשֶׁאֲנִי הַחוֹתָם אָז יֵחָקֵק עַל יָדִי שֵׁם יָ״הּ.

וּמַה שֶּׁהוֹסִיף עוֹד שֵׁם שֶׁל יָ״הּ בִּשְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים. וְהֵם הָרְאוּבֵנִי, הַשִּׁמְעוֹנִי, הַזְּבוּלוֹנִי, ״אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הָרְאוּבֵנִי״, וְכֵן בְּשִׁמְעוֹן וּזְבוּלוּן, לְפִי שֶׁאֵלּוּ הָיוּ צְרִיכִין לִשְׁנֵי עֵדִים יוֹתֵר מִזּוּלָתָם. כִּי רְאוּבֵן נִכְשַׁל בְּמַעֲשֵׂה בִלְהָה, וְשִׁמְעוֹן יָצָא מִמֶּנּוּ זִמְרִי. וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁנָּפְלוּ רֻבָּם מִשִּׁמְעוֹן, וְהַחֶסְרוֹן שֶׁבְּמִסְפַּר שֵׁבֶט זֶה יוֹכִיחַ. וּזְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, (בראשית מט יג), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סא.): עוֹנַת הַסַּפָּנִים אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וְיֵשׁ לָחוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת פְּרוּשִׁים מִנְּשׁוֹתֵיהֶן, שֶׁמָּא עַל יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לִידֵי זְנוּת, עַל כֵּן חָתַם שֵׁם יָ״הּ שֵׁנִית עַל שְׁלָשְׁתָּן לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם זֶרַע בֵּרַךְ ה׳, וּגְדוּרִים מֵעֲרָיוֹת לְשֶׁעָבַר וּלְהַבָּא, יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן.