בְּמִדְבַּר כ״ה · ח׳

אל הקבה. אֶל הָאֹהֶל:

אל קבתה. כְּמוֹ "וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים י"ח), כִּוֵּן בְּתוֹךְ זַכְרוּת שֶׁל זִמְרִי וְנַקְבוּת שֶׁלָּהּ וְרָאוּ כֻלָּם שֶׁלֹא לְחִנָּם הֲרָגָם, וְהַרְבֵּה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ כו', כִּדְאִיתָא הָתָם:

וְעַל בָּתַר גַבְרָא בַּר יִשְׂרָאֵל לְקוּבָּתָא וּבְזַע יַת תַּרְוֵיהוֹן יַת גַבְרָא בַּר יִשְׂרָאֵל וְיַת אִתְּתָא לִמְעָהָא וְאִתְכְּלִי מוֹתָנָא מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

אל הקבה. כמו אל האהל וכן קרוב בלשון קדר ואם יש מעט הפרש בין צורת האהל והקבה:

וידקור. כמו ודקרני בה:

אל קבתה. בקובה שהיתה שם עם אחי זמרי. וי"א כי קבתה מגזרת הזרוע והלחיים והקבה וגם יש דרך דרש שנעשו י' נסים לפינחס רק הכתוב לא הזכירם:

הקבה - ענין אהל.

קבתה - בטנה כמו: והקבה.

וידקר את שניהם ואם נטמא בהם אין בכך כלום שהרי אמרו רבותינו ז״‎ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי.

אל קבתה אל נקובתה מגזרת ויקוב חור בדלתו שהנו״‎ן נופלת. שלימא סדרא דפרשת בלק

וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא דְּקִירַת אִישׁ יִשְׂרָאֵל כְּמִשְׁפַּט הַהֲלָכָה שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, אֲבָל הָאִשָּׁה אֵינָהּ חַיֶּבֶת מִיתָה וְאֵינָהּ מְצֻוָּה, וְאִם עַל חֲשָׁשַׁת הֱיוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ לֹא הָיְתָה נֶהֱרֶגֶת עַל הַסָּפֵק. וְאֶפְשָׁר שֶׁדָּן בָּהּ מִשְׁפַּט הַבְּהֵמָה, דִּכְתִיב (ויקרא כ:טו-טז) ״וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ״, וּכְתִיב (יחזקאל כג:כ) ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״.

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הָרְגוּ יִשְׂרָאֵל הַמִּדְיָנִית מִקּוֹדֶם, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מֵעַם שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ עֲלֵיהֶם? וְאֶפְשָׁר לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁלְחוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל קְרִיאַת שָׁלוֹם (דברים כ:י), וַהֲגַם שֶׁלְּבַסּוֹף גַּם כֵּן לֹא שָׁלְחוּ לָהֶם, זֶה הָיָה אַחַר מַעֲשֶׂה כִּי צִוָּה ה׳ ״צָרוֹר״ וְגוֹ׳ (במדבר כה:יז). אוֹ אוּלַי שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ וְחָשְׁבוּ כִּי הִיא מוֹאָבִית וְלֹא מִדְיָנִית, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ רְגִילִים אֶצְלָם לְהַכִּירָם, אוֹ הָיָה מַלְבּוּשָׁם כְּמַלְבּוּשׁ מוֹאָב. וְאָמְרוֹ ״הַמִּדְיָנִית״, הוּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב.

חסלת פרשת בלק