בְּמִדְבַּר כ״ה · י״ח

כי צוררים הם לכם וגו' על דבר פעור. שֶׁהִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לִזְנוּת, כְּדֵי לְהַטְעוֹתְכֶם אַחַר פְּעוֹר. וְאֶת מוֹאָב לֹא צִוָּה לְהַשְׁמִיד, מִפְּנֵי רוּת שֶׁהָיְתָה עֲתִידָה לָצֵאת מֵהֶם, כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא קַמָּא (לח ב):

אֲרֵי מְעִיקִין אִינוּן לְכוֹן בְּנִכְלֵיהוֹן דִי נְכִילוּ לְכוֹן עַל עֵיסַק פְּעוֹר וְעַל עֵיסַק כָּזְבִּי בַּת רַבָּא דְמִדְיָן אֲחַתְהוֹן דְאִתְקְטִילַת בְּיוֹמָא דְמוֹתָנָא עַל עֵיסַק פְּעוֹר

כי צוררים הם לכם. כי הצרו לכם:

בנכליהם. במחשבתם הרעה מגזרת ויתנכלו אותו:

ועל דבר כזבי. ועוד כי יחשבו לעשות לכם רע בעבור כזבי אחותם:

וְטַעַם בְּנִכְלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר כ״ה:א׳), כִּי זִקְנֵי מִדְיָן חָשְׁבוּ הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן״ (במדבר כ״ב:ד׳), כִּי בָהֶם נִתְיָעֲצוּ מִתְּחִלָּה. וְהֵם נָתְנוּ עֵצָה זוֹ לְמוֹאָב שֶׁתִּזְנֶינָה בְּנוֹתָם עִמָּהֶם, וְיַצְמִידוּ אוֹתָם לְבַעַל פְּעוֹר לְהַדִּיחָם מֵעַל הַשֵּׁם, וְאִם לֹא נִזְכַּר שָׁם. וְעוֹד שֶׁשָּׁלְחוּ לָהֶם בַּת מַלְכָּם לִזְנוֹת עִמָּהֶם, וְזֶה טַעַם ״וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם״. כִּי לוּלֵי מִדַּעַת יוֹעֲצֵי הַמַּלְכוּת נַעֲשָׂה, כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ בְּמִדְיָן מַה תְּבַקֵּשׁ בַּשִּׁטִּים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב לָבֹא אֶל מַחֲנֵה עַם אַחֵר? כִּי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בַּשִּׁטִּים הָיוּ, וּמֵאַיִן תָּבֹא שָׁם הַמִּדְיָנִית הַזֹּאת? אֲבָל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר מְאֹד, וְשָׁלְחוּ אוֹתָהּ זִקְנֵי מִדְיָן שָׁם, כִּי אָמְרוּ: ״בְּתֹאַר אִשָּׁה יָפָה רַבִּים הוּשְׁחֲתוּ״ (יבמות סג). וְקָרוֹב הוּא שֶׁהָיָה גַּם בִּלְעָם בָּעֵצָה הַזּוֹ, כִּי בְּשׁוּבוֹ מֵאֶרֶץ מוֹאָב עָבַר בְּמִדְיָן כִּי דַּרְכּוֹ מִשָּׁם, וְהָיָה בְּיוֹעֲצֵי הַמַּלְכוּת. וְאוּלַי נִתְעַכֵּב שָׁם לָדַעַת מַה יִהְיֶה בָּהֶם, לְפִיכָךְ מְצָאוּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְיָן וַהֲרָגוּהוּ שָׁם (במדבר ל״א:ח׳). וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ ״וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ״ (במדבר כ״ד:כ״ה) שֶׁהָלַךְ לוֹ לָשׁוּב אֶל אַרְצוֹ. וְכֵן נִרְאֶה כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יַהַרְגוּ הַמִּתְנַבֵּא רַק בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לָהֶם "כִּי צוֹרְרִים הֵם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" וְגוֹ', הִנֵּה כָּל הַמִּתְנַכְּלִים מְחֻיְּבֵי מִיתָה, וְלָכֵן הֵמִיתוּ גַּם בִּלְעָם כִּי יָדְעוּ שֶׁהוּא בַּעַל הָעֵצָה הָרָעָה הַזֹּאת. וְהִנֵּה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִנָּקֵם מֵהֶם, אֲבָל עַל הַמּוֹאָבִים כְּבָר הִזְהִיר ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״ (דברים ב ט), כִּי יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלָּה בָּאוּ אֶל גְּבוּל אֱדוֹם וְהִזְהִירָם עֲלֵיהֶם ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד״ (שם פסוק ד), וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ לִגְבוּל מוֹאָב וְאָמַר לוֹ ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר ״אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצוּרֵם״ (שם פסוקים יח יט), וְאָמַר ״קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנוֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחוֹן״ (שם פסוק כד). וְאַחַר כָּל זֶה רָאָה בָּלָק כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי, שֶׁהֵם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי סִיחוֹן וְעוֹג, וְנַעֲשָׂה הָעִנְיָן הַזֶּה כֻּלּוֹ. אִם כֵּן אַזְהָרַת ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב״ מֻקְדֶּמֶת לְמִצְוַת ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל לְשׁוֹן הָאַגָּדָה שֶׁאָמְרוּ בְּבָבָא קַמָּא (לח): ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב" - וְכִי עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת? אֶלָּא נָשָׂא מֹשֶׁה קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אָמַר: וּמָה מִדְיָנִים שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לְסַיֵּעַ לְמוֹאָב אָמְרָה תּוֹרָה "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם", מוֹאָבִים עַצְמָן לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּשֶׁעָלָה עַל דַּעְתְּךָ, שְׁתֵּי פְּרִידוֹת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם - רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. וְהִנֵּה קֹדֶם הַקַּל וָחֹמֶר הִזְהִירוֹ לְמֹשֶׁה מִן הַמּוֹאָבִים, וְעוֹד אִם מִפְּנֵי הַקַּל וָחֹמֶר לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר מִבְּנֵי עַמּוֹן? אוּלַי לֹא הִקְפִּידוּ בִּלְשׁוֹן הָאַגָּדָה בְּכָךְ, אֲבָל הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כִּי כְּשֶׁיְּצַוֶּה אוֹתוֹ ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״ יִהְיֶה לְמֹשֶׁה קַל וָחֹמֶר לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה בְּמוֹאָב שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת, וְהִקְדִּים לְהַזְהִירוֹ מִזֶּה. וּמִפְּנֵי שֶׁהִזְהִיר בְּמוֹאָב הִזְהִיר גַּם בִּבְנֵי עַמּוֹן, שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב מֹשֶׁה שֶׁתִּהְיֶה אַזְהָרָתוֹ מִן מוֹאָב לְבַדּוֹ רְשׁוּת בִּבְנֵי עַמּוֹן, כִּי גַּם הֵם גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה וְלֹא קִדְּמוּ אוֹתָם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. וּמִדְרָשׁ אַחֵר: מִפְּנֵי שֶׁהַמּוֹאָבִים עָשׂוּ מִפְּנֵי הַיִּרְאָה שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י בְּסֵדֶר אֵלֶּה מַסְעֵי (רש״י על במדבר ל״א:ב׳). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עוֹד, אֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב הַשֵּׁם נְתָנָהּ לִבְנֵי לוֹט יְרֻשָּׁה בַּעֲבוּר לוֹט אֲבִיהֶם שֶׁשֵּׁרֵת אֶת הַצַּדִּיק וְגָלָה עִמּוֹ לְאוֹתָהּ הָאָרֶץ, וּלְכָךְ לֹא הִרְשָׁה לַעֲשׂוֹת לָהֶם רָעָה בְּאַרְצָם. אֲבָל מִפְּנֵי חֶטְאָם שֶׁהִרְחִיקוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא קֵרְבוּ אוֹתָם, הֶעֱנִישָׁם לְהַרְחִיקָם מֵעַל עַמּוֹ וְצִוָּה ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'״ (דברים כג ד) - מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה:

כי צררים הם לכם מכאן אמרו אם בא להרגך השכם להרגו. בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור שהערימו להחטיאכם ומהם יש לכם לנקום ולא מפנחס.

על דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם וכי בת אחותם והלא בת אומתה היתה אלא לפי שנתנה נפשה על אומתה נקראת אומתה על שמה.

כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם וְגוֹ׳. בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם נִרְאֶה כֶּפֶל לָשׁוֹן: ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, מַה בֵּין צָרוֹר לִ״וְהִכִּיתֶם״? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא פנחס ג) מִכָּאן הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ - הַעֲרֵב לְהָרְגוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי הַמִּדְיָנִים הִתְחִילוּ בַּקַּלְקָלָה. וּלְשׁוֹן ״צוֹרְרִים״ צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים לָכֶם. וְאוּלַי יָדַע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁבְּלִבָּם שֶׁל הַמִּדְיָנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נָח רָגְזָם וַעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע וְאוּלַי יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁנּוּרָא דַּאֲחוֹתָם דָּלוּק בְּלִבָּם לְהִתְנַקֵּם, לְפִיכָךְ הַשְׁכֵּם לִצְרוֹר אוֹתָם. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁ״צּוֹרְרִים״ הוּא שֵׁם דָּבָר, לוֹמַר שֶׁמֵּעוֹלָם הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם, כִּי מִתְּחִלָּה ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״ (בראשית לז לו), אַחַר כָּךְ עָשׂוּ מִדְיָן שָׁלוֹם עִם מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל, אַחַר כָּךְ הִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁהַמִּדְיָנִים מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר כִּי הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם.

וּכְדֵי לְיַשֵּׁב הַכֶּפֶל אוֹמֵר אֲנִי שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. אַחַת, ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״ לְצַעֲרָם תְּחִלָּה יָמִים רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״ וְכָל כָּךְ לָמָּה, לְפִי שֶׁצוֹרְרִים הֵם לָכֶם, וְהוּא נְתִינַת טַעַם עַל ״צָרוֹר״, כִּי גַם הֵמָּה צִעֲרוּ אֶתְכֶם עַל יְדֵי שֶׁהַזּוֹנוֹת הִשְׁקוּם יַיִן, וּכְשֶׁאָמַר הַשְׁמִיעִי לִי, אוֹמֶרֶת לוֹ פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה תְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ עַל דְּבַר פְּעוֹר״, כִּי כָל עִקַּר צַעַר זֶה שֶׁצִּעֲרוּ אֶתְכֶם הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהַכְרִיחַ אֶתְכֶם לִפְעוֹר. וְעַל מַה שֶּׁאָמַר ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, נָתַן טַעַם וְאָמַר, ״עַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר״, לְפִי שֶׁאֲחוֹתָם הִיא הַמֻּכָּה יַחְשְׁבוּ גַם הֵמָּה לְהִנָּקֵם וּלְהַכּוֹת אֶתְכֶם. עַל כֵּן הַשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹת אוֹתָם, כִּי הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה״ סוֹף פָּסוּק וּבְאֶתְנַחְתָּא, לְדָרְשׁוֹ אַשֶּׁלְאַחֲרָיו וְאַשֶּׁלְפָנָיו: לְאַחֲרָיו כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפָנָיו לוֹמַר שֶׁגַּם אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה הֵם רוֹצִים לְהַכּוֹת אֶתְכֶם עַל דְּבַר אֲחוֹתָם הַמֻּכָּה, עַל כֵּן תַּשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹתָם.