בְּמִדְבַּר כ״ה · י״ז

צרור. כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, לְשׁוֹן הוֹוֶה - עֲלֵיכֶם לְאַיֵּב אוֹתָם:

אָעֵק יַת מִדְיָנָאֵי וְתִקְטְלוּן יָתְהוֹן

צרור. שם הפועל כמו זכור את יום השבת:

צרור את המדינים אין זה צווי לאלתר שהרי בפרשת מטות בשעת המעשה נצטוו אלא ליישב דעתן מענין המגפה שהיתה על ידי מדין נכתב כאן.

צרור את המדינים ולא את המואבים כי המואבים מדאגה עשו פן יבואו ישראל ועוד ישראל לקחו ארצם מיד סיחון.

צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְגוֹ׳. וְלֹא צִוָּה לִצְרוֹר הַמּוֹאָבִים, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, מַהוּ ״וַיָּחֶל״? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ הַמַּתְחִילִין וְתוֹבְעִים אֶת בְּנוֹת מוֹאָב, וְהָלְכוּ לָהֶם לְאָהֳלֵיהֶם וְתוֹבְעִים אֶת הַנָּשִׁים וּמְפַתִּים אוֹתָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיָּחֶל הָעָם״, כִּי הָעָם הָיוּ הַמַּתְחִילִין וְלֹא בְּנוֹת מוֹאָב. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״ וְלֹא נֶאֱמַר ״עִם בְּנוֹת מוֹאָב״, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָלְכוּ אֲלֵיהֶם, אֲבָל מוֹאָב לֹא שָׁלְחוּ נְשׁוֹתֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֶל יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן לֹא נִתְחַיְּבוּ מוֹאָב, כִּי הַמַּתְחִיל בַּקַּלְקָלָה הוּא הָעִקָּר וּבוֹ תָּלוּי הַחֵטְא.

אֲבָל בַּמִּדְיָנִים הָיָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, שֶׁאַדְרַבָּה הַמִּדְיָנִים הִפְקִירוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם שֶׁתָּבְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לִזְנוּת, וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כִּי אֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ שֶׁל זִמְרִי לִתְבֹּעַ אֶת בַּת מֶלֶךְ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהִיא תְּבָעַתּוּ. וְאִם לֹא אָמְרוּ כֵן בַּפֶּה מִכָּל מָקוֹם עָשׂוּ הַהִשְׁתַּדְּלוּת עִם צַרְצוּר שֶׁל יַיִן לְהַשְׁקוֹתָם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה כְּדֵי לְהַבְעִיר בָּהֶם אֵשׁ הַתְּשׁוּקָה, כִּדְמַסִּיק בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קו). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״, וְלָמָּה, ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר הֵמָּה בָּאוּ לָכֶם לַהֲבִיאֲכֶם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה זוֹ לִצְרוֹר לְגַלּוֹת עַל עֶרְוַתְכֶם, וְלֹא כִּבְנוֹת מוֹאָב שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאוּ לָהֶם, וְרוֹצֶה לוֹמַר הַצּוֹרְרִים הָהֵם הַיְדוּעִים הֵם לָכֶם, הֵם הִתְחִילוּ בַּקִּלְקוּל עִמָּכֶם. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב לְשׁוֹן ״צוֹרְרִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ ״צוֹרְרִים״ תֹּאַר הַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם, וְהֵם ״לָכֶם״, הַיְינוּ שֶׁהֵם בָּאוּ לָכֶם בְּנִכְלֵי עַרְמוּמִיּוּת עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁקוּם צַרְצוּר יַיִן הַמַּרְגִּיל לְעֶרְוָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר״, כִּי הַזּוֹנוֹת נִתְכַּוְּנוּ לְצַעֲרָם כְּדֵי שֶׁבְּעַל כָּרְחָם יָשׁוּבוּ לְדָתָם.

דָּבָר אַחֵר ״וַיָּחֶל הָעָם״ לְשׁוֹן חֻלִּין הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה (ויק״ר כד ו), וְכָאן הָיוּ מִתְעַסְּקִים בַּעֲרָיוֹת וְחִלְּלוּ קְדֻשָּׁתָם וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּחֶל״. וּלְמֵדִין מִן ״וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם״ (בראשית ט כ) שֶׁגַּם ״וַיָּחֶל״ הַנֶּאֱמָר כָּאן הָיָה עַל יְדֵי צַרְצוּר יַיִן שֶׁהָיָה מַרְגִּילָם לְעֶרְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּחֶל״ כִּי הַהַתְחָלָה הָיְתָה בִּבְנוֹת מוֹאָב וְהַגְּמָר בִּבְנוֹת עַמּוֹן, וְלֹא פִּרְסְמָם הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁחִסֵּךְ עַל הַצְּעִירָה אֲשֶׁר אִחֲרָה בַּזְּנוּת וְקָרְאָה שֵׁם בְּנָהּ בֶּן עַמִּי, כָּךְ לֹא פִרְסֵם כָּאן. וְזֶה כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (ספרי כי תצא קיז) הָאוֹמֵר שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יְדֵי שֶׁהֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נִתְרַחֲקוּ רִחוּק עוֹלָמִית. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל הַפָּסוּק עוֹמֵד כְּנֶגֶד מִדְרָשׁ זֶה לְהַכְחִישׁוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (דברים כג ה): ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם״. וְרוֹב הַמְפָרְשִׁים יָצְאוּ לְלַקֵּט וְלֹא מָצְאוּ יִשּׁוּב מַסְפִּיק עַל זֶה.

וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ וְהָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי אֵין הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת לְהַרְחִיק שְׁנֵי אֻמּוֹת עַל דָּבָר שֶׁלֹּא קִדְּמוּם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, אֶלָּא עַל דְּבַר כַּוָּנָתָם, כִּי יָדַע ה׳ שֶׁלְּכָךְ לֹא קִדְּמוּם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים מִן טֹרַח הַדֶּרֶךְ, וְיִהְיוּ מֻכְרָחִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וְלִשְׁתּוֹת יֵין נִסְכֵּיהֶם הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה, כִּי כָּךְ הַדֶּרֶךְ בְּכָל הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ עָיֵף וְיָגֵעַ מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ וְהוּא רָעֵב וְצָמֵא, שֶׁהוּא שׁוֹאֵף לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מִן הַבָּא בְּיָדוֹ, לֹא יְבַקֵּר בֵּין אָסוּר לְמֻתָּר, וְכָל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְהַכְשִׁילָם בַּזְּנוּת וְלַהֲבִיאָם עַל יָדוֹ לְמַעֲשֵׂה פְּעוֹר, עַל כֵּן לֹא קִדְּמוּם בַּלֶּחֶם, כְּדֵי לְהַרְעִיבָם וּלְהַאֲכִילָם מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְלֹא קִדְּמוּם בַּמָּיִם, כְּדֵי לְהַשְׁקוֹתָם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה וְיֵין נִסְכֵּיהֶם, וְכָל זֶה נִכְלֵי דָתוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר, לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזוֹ טַעַם לֹא מְצָאוּהוּ בְּשִׂכְלָם מְפָרְשֵׁי תּוֹרָתֵנוּ אֲשֶׁר קָטָנָּם עָבָה מִמָּתְנַי.

צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל צָרוֹר וְהִכִּיתֶם, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְגִּישׁוּ וְאָמְרוּ (במדבר רבה פכ״א) כִּי נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁצִּוָּה ה׳ (דברים כ:י) ״כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וְגוֹ׳ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ״ וְגוֹ׳, זוֹ אֻמָּה קַלָּה וּבְזוּיָה לְהַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. וְצָרִיךְ לָדַעַת מַה נְקָמָה הִיא זוֹ לְמִדְיָן, וְאַדְרַבָּה הָיָה לָהֶם לְקַיֵּם (דברים כ:יד) ״וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אוֹיְבֶיךָ״ שֶׁזֶּה הוּא לָהֶם יוֹתֵר נְקָמָה וְדַאֲבוֹן נֶפֶשׁ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מָצִינוּ בְּקִלְלוֹת הַתּוֹרָה (ויקרא כו:טז) ״וַאֲכָלֻהוּ אוֹיְבֵיכֶם״.

עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ כִּי צֹרְרִים, לָמָּה הֻצְרַךְ לִנְתִינַת טַעַם? וּלְפִי דִּבְרֵי רַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ שֶׁבָּא לוֹמַר יַשְׁחִיתוּ עֵצָה וְכוּ׳, יֵשׁ לָנוּ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁבָּא לָתֵת טַעַם לְבִטּוּל מִצְוַת ״לֹא תַשְׁחִית״ וְגוֹ׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה כִּי צוֹרְרִים. וּבַתַּנְחוּמָא אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״צָרוֹר״ וְגוֹ׳ לָמָּה, ״כִּי צֹרְרִים״ וְגוֹ׳ - מִכָּאן אָמְרוּ הַבָּא לְהָרְגְךָ וְכוּ׳. וּלְדִבְרֵי תַּנְחוּמָא בָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעֲךָ מִשְׁפַּט הַבָּא וְכוּ׳, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, בְּהָעִיר לָמָּה צִוָּה ה׳ מִצְוָה זוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, כִּי מָצִינוּ שֶׁאַחַר כָּךְ הֻצְרַךְ ה׳ לְצַוּוֹת לוֹמַר (במדבר לא:ב) ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים״, הָא לָמַדְתָּ כִּי מַאֲמָר זֶה לֹא הָיָה בִּזְמַן הַנְּקָמָה.

אָכֵן נִתְכַּוֵּן ה׳ בְּמַאֲמָר זֶה לְתַקָּנָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁכָּל אֲשֶׁר יִטְעוֹם טַעַם חֵטְא הַטִּבְעִי הַשּׁוֹלֵט בָּאָדָם שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ, לוּ יִהְיֶה שֶׁלֹּא טְעָמוֹ אֶלָּא בִּבְחִינַת הַחוֹשֵׁב, קָשֶׁה הוּא לְהַפְרִידוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי בִּפְרָט זֶה בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח:ג) בְּפָסוּק ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא נִפְרָד מֵהַחוֹטֵא תַּאֲוַת הַדָּבָר וּתְשׁוּקָתוֹ אֵלָיו הוּא מְשֻׁלָּל מֵהַכַּפָּרָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית ד:ז) ״וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ״. וּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל טָעֲמוּ עֲרִיבַת הַזְּנוּת, מֵהֶם בְּמַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּמַחְשָׁבָה, גַּם נִדְבְּקוּ בַּפְּעוֹר, דִּכְתִיב (במדבר כה:ג): ״וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר״, וְאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה כ) שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּצָמִיד וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְחָפֵץ ה׳ לְרַפְּאוֹתָם בַּעֲצַת ה׳ הַנְּכוֹנָה כְּדֵי לְסַלֵּק מֵעֲלֵיהֶם הַמַּגֵּפָה, שֶׁהֲלֹא תִּמְצָא שֶׁהָיְתָה הַמַּגֵּפָה בְּיִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר סָפוּ תַּמּוּ כָּל הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר, דִּכְתִיב (דברים ד:ג): ״כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ״. וּבְהֶכְרֵחַ אַתָּה לוֹמַר כִּי לֹא עַל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (במדבר כה:ט): ״וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים וְגוֹ׳ אַרְבָּעָה״ וְגוֹ׳ הוּא אוֹמֵר, שֶׁאֵלּוּ הָיוּ מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן וּמֵתוּ עַל שֶׁרָצוּ לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִנְחָס כְּמַאֲמָרָם זַ״ל (במדבר רבה כ), וְהַכָּתוּב אוֹמֵר ״אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ״ וְגוֹ׳, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהִשְׁמִיד גַּם כָּל הַזּוֹנִים לְבַד הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. גַּם מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כָּאן ״הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר״, זֶה יַגִּיד שֶׁמֵּתוּ מִיִּשְׂרָאֵל לְבַד אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁבִיל פִּנְחָס שֶׁרָצוּ לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד.

וַהֲגַם שֶׁנַּשְׂכִּיל בְּעִקַּר הַסִּבָּה אֲשֶׁר סִבְּבָה מַעֲשֵׂה פִּנְחָס, לֹא הָיָה אֶלָּא זְנוּת זִמְרִי, כִּי לֹא הָרַג פִּנְחָס לְזִמְרִי עַל עֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַמַּגֵּפָה הָיְתָה שׁוֹלֶטֶת בַּזּוֹנִים. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא כִּלָּה כָּל הָעָם, מֵהֶם בִּשְׁבִיל מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, מֵהֶם בִּשְׁבִיל הָעֲרֵבוּת, וּלְעוֹלָם ה׳ לֹא וִתֵּר עַל הַזּוֹנִים. וְיָעַץ ה׳ וְאָמַר ״צָרוֹר אֶת״ וְגוֹ׳, הַכַּוָּנָה בָּזֶה לְהַקְדִּים לִשְׂנֹא הַמַּחְטִיאִים, גַּם לְהַתְעִיב הֶעָרֵב וְהַטּוֹב הַבָּא מֵהֶם, לְאַבֵּד כָּל עֵץ נֶחְמָד וְכָל מַעְיָן מָתוֹק וְכָל טוֹב הַבָּא מֵהֶם עַל אֲשֶׁר גָּרְמוּ לָהֶם עֲשׂוֹת רַע. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קלט:כא) ״הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא״, פֵּרוּשׁ ״מְשַׂנְאֶיךָ״ כְּאִלּוּ אָמַר ״מַשְׂנִיאֶיךָ״ שֶׁגּוֹרְמִים לְשִׁנְאַת בָּחוֹר בַּטּוֹב, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיד:) בְּפָסוּק ״כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת״ אַל תִּקְרָא וְכוּ׳. וּבְאֶמְצָעוּת מַחְשָׁבָה זוֹ תִּהְיֶה מִתְרַחֶקֶת תַּאֲוַת הָעֲבֵרָה מֵהֶם וְתִהְיֶה לָהֶם לְזָרָה, כִּי עַל הֶעָבָר שׂוֹנְאִים הַסּוֹבֵב, וְיִוָּלֵד בָּהֶם טֶבַע אֱלֹהִי. וּמִדָּה זוֹ מִדָּה סְגֻלִּיִּית הִיא לֶחָפֵץ בַּחַיִּים, וּבָזֶה יִתְכַּפֵּר עָוֹן הַקּוֹדֵם בְּמַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה גַּם בְּאֶרֶס תַּאֲוַת הַנִּאוּף וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם נֶגֶף.

וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, פֵּרוּשׁ, יִהְיוּ לָכֶם בְּגֶדֶר צַר וְאוֹיֵב לִשְׂנֹאתָם וְלִשְׂנֹא כָּל הֶעָרֵב מֵהֶם, לְהַשְׁחִית עֵצָם וּלְקַלְקֵל מַעְיְנוֹתֵיהֶם, זֶה תְּמוּרַת מַה שֶׁהִתְאַוּוּ לָהֶם, וְזוֹ הִיא אֶחָד מִתִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמַר צָרוֹר לְשׁוֹן הוֹוֶה, פֵּרוּשׁ, יַגְבִּירוּ בָּהֶם הַשִּׂנְאָה עַד גֶּדֶר שֶׁיִּהְיֶה נִקְבָּע בָּהֶם טֶבַע הַצְּרִירוּת. וְאָמַר וְהִכִּיתֶם אוֹתָם, פֵּרוּשׁ, תְּחַכּוּ לְיוֹם נָקָם שֶׁתַּכּוּ אוֹתָם, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וְהַכּוּ אוֹתָם״ כִּי אֵין זְמַנּוֹ עַתָּה. וְאָמַר כִּי צֹרְרִים וְגוֹ׳, הַכַּוָּנָה בָּזֶה לוֹמַר תְּנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁהַשִּׂנְאָה וְאוֹיְבוּת שֶׁתִּהְיֶה לָכֶם לֹא עַל שֶׁסִּבְּבוּ נְפִילָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאִם כֵּן נֶאֶבְדָה הַכַּוָּנָה שֶׁל תִּקּוּן הַחֵטְא, אֶלָּא כִּי צוֹרְרִים הֵם וְגוֹ׳ עַל דְּבַר פְּעוֹר אֲשֶׁר הֶחְטִיאוּ אֶתְכֶם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי וְגוֹ׳ שֶׁגָּרְמוּ לָכֶם לְהִכָּשֵׁל בִּזְנוּת. וְטַעַם שֶׁתָּלָה פְּרָט זֶה בְּכָזְבִּי לְבַד, לְפִי שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ וְהִזְכִּיר הַגְּדוֹלָה, גַּם לְפִי שֶׁזְּנוּתָהּ הָיָה בְּפַרְהֶסְיָא, וְאֶפְשָׁר שֶׁעַל פִּיהָ הָיוּ כָּל הַמֻּפְקָרוֹת.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁלָּזֶה נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר בַת נְשִׂיא מִדְיָן, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ, שֶׁכְּבָר אָמַר בְּסָמוּךְ ״כָּזְבִּי בַת צוּר״ וְגוֹ׳, אֶלָּא בָּא לוֹמַר שֶׁלֶּהֱיוֹתָהּ בַּת מֶלֶךְ יִתָּפְסוּ בִּשְׁבִילָהּ כָּל הָאֻמָּה. וְדִקְדֵּק וְאָמַר אֲחוֹתָם, לוֹמַר הֲגַם שֶׁיְּצִיאָתָהּ הָיְתָה מִמּוֹאָב, ״אֲחוֹתָם״ פֵּרוּשׁ אֲחוֹתָם בָּעֵצָה, שֶׁבַּעֲצָתָם שֶׁל מִדְיָן יָצְתָה וְיֵחָשֵׁב הַדָּבָר עַל כֻּלָּן. וְאָמְרוֹ הַמֻּכָּה, לוֹמַר שֶׁמָּסְרָה נַפְשָׁהּ עֲלֵיהֶם כְּאָח עַל אָחִיו. וְאָמְרוֹ בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הַמַּגֵּפָה שֶׁהָיְתָה עַל דְּבַר פְּעוֹר, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבַּיּוֹם עַצְמוֹ נָגַף ה׳ הַהוֹלְכִים אַחַר פְּעוֹר לְבַד מֵהָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, שֶׁאוֹתָם הָיוּ כֻּלָּן מִשִּׁמְעוֹן שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁבִיל פִּנְחָס. וְהַכַּוָּנָה בְּעִקַּר הַמַּאֲמָר לַהֲעִירָם בְּשִׂנְאָה טִבְעִית שֶׁהָיוּ סִבָּה לַחֲרוֹת אַף ה׳ בָּעָם, וְאֵין לִטְעוֹת שֶׁהַכַּוָּנָה בָּזֶה הִיא שֶׁיִּשְׂנְאוּם בִּשְׁבִיל הַמַּגֵּפָה, שֶׁכְּבָר אָמַר ״כִּי צוֹרְרִים״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יָצוּרוּ אוֹתָם אֶלָּא עַל דְּבַר פְּעוֹר וְגוֹ׳.