פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ - הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲ"זָ וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (סנהדרין פ"ב):

בקנאו את קנאתי. בְּנָקְמוֹ אֶת נִקְמָתִי - בְּקָצְפּוֹ אֶת הַקֶּצֶף שֶׁהָיָה לִי לִקְצֹף; כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה הוּא הַמִּתְחָרֶה לִנְקֹם נִקְמַת דָּבָר, אנפרט"מנט בְּלַעַ"ז:

פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא אֲתֵיב יַת חֵמְתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְקַנֵי יַת קִנְאָתִי בֵּינֵיהוֹן וְלָא שֵׁיצֵיתִי יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי

בקנאו. קל הנו"ן להקל על הלשון והטעם כי הוא קנא כקונו וכתוב על השם כי הוא אל קנא בע"א:

ולולי הוא שקנא הייתי מכלה כל ישראל בדבר בקנאתי:

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר - הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְפִינְחָס עַל קִנְאָתוֹ אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וְעַל הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם וְלֹא מֵתוּ כֻּלָּם בַּמַּגֵּפָה. וְצִוָּהוּ שֶׁיּוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא כֹּהֵן לְעוֹלָם, וְזֶה טַעַם ״לָכֵן אֱמֹר״ שֶׁיַּגִּיד זֶה בְּיִשְׂרָאֵל. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב "וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו כְּהֻנַּת עוֹלָם" כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאַהֲרֹן (שמות כט ט), אֲבָל אָמַר "בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" וְאָמַר "אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם", שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּרִית עִם הַשָּׁלוֹם דָּבֵק בּוֹ, וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח ב). וּלְכָךְ אָמַר "אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו", וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְהִזְכִּיר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה״ "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה" לְהוֹדִיעַ כִּי רָאוּי הָיָה לַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁהָרַג נָשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל וּבַת מֶלֶךְ גּוֹיִם וְלֹא יָרֵא מֵהֶם בְּקִנְאָתוֹ לֵאלֹהָיו. וְאַחֲרֵי שֶׁנָּתַן שְׂכָרוֹ הַטּוֹב לַצַּדִּיק, צִוָּהוּ לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים וְאָמַר לוֹ ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״, וְצִוָּהוּ שֶׁיִּמְנֶה הָעָם תְּחִלָּה. וְזֶה טַעַם ״וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה״ (במדבר כ״ו:א׳), כִּי הַמִּנְיָן יִהְיֶה תְּחִלָּה:

פינחס בן אלעזר השיב את חמתי כדכתיב ותעצר המגפה לפיכך אין להם לישראל לשנאותו אם הרג נשיא שבט אחד מנשיאיהם.

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְגוֹ׳. הַכֹּל לִרְבוּתָא נָקַט, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה ״בֶּן אֶלְעָזָר״ אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיָה לוֹ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִמַּעֲשֶׂה זֶה פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ לֵיצָנֵי הַדּוֹר: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְאָבִיךָ, וְאֵיךְ אַתָּה מְקַנֵּא עַל הַמִּדְיָנִית, וְכֵן אֲבִי אָבִיךָ פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵיךְ אַתָּה מְקַנֵּא עַל הָעֲבוֹדָה זָרָה. וְהָיָה ״בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״ וְיֹאמְרוּ לוֹ: אֲבִי אָבִיךָ זֶה פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא עָשָׂה הָעֵגֶל. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ כוּ׳, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה כַּוָּנָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ, בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ לוֹמַר, רְאֵה כִּי אִישׁ חָסִיד הוּא. אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הָיָה לָהֶם מָקוֹם לְבַזּוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם נִכְנַס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדוֹ. וְעוֹד הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָיָה מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה (סנהדרין פב:), עַל כֵּן אָחַז מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ.

בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם. ״קִנְאָתִי בָּהֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בְּתוֹכָם״, לִמֵּד עַל כָּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב לב): ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וּלְכָךְ נֶאֱמַר (כה ז) ״וַיָּקָם״ פִּינְחָס ״מִתּוֹךְ הָעֵדָה״. וְהוֹדִיעַ לָנוּ שִׁבְחוֹ שֶׁל פִּינְחָס שֶׁהָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה, מָקוֹם מְסֻכָּן מִפְּנֵי קְרוֹבֵי זִמְרִי, מִכָּל מָקוֹם שָׂם נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ.

וְעַל צַד הָרֶמֶז לָקַח רֹמַח בְּיָדוֹ, כִּי בְּמַעֲשֶׂה זֶה שָׂם כָּל רַמַ״ח אֵבָרָיו בְּכַפּוֹ, וְהָיָה מְקַנֵּא שְׁתֵּי קְנָאוֹת, אַחַת עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְאַחַת עַל הַזְּנוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי״. אוֹ אַחַת לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַחַת לִכְבוֹד מֹשֶׁה, כִּי כָּל הַמְחַלֵּל הַשֵּׁם אֵינוֹ חוֹלֵק כָּבוֹד לְרַבּוֹ, בְּקַל וָחֹמֶר, שֶׁאִם אֵין הַשְּׁכִינָה חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, רַבּוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן. וְכֵן הֵעֵז פָּנָיו כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר לוֹ: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְךָ. וְעַל זֶה סָמַךְ פִּינְחָס שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבּוֹ, כִּי אָמַר שֶׁרַבּוֹ נוֹגֵעַ בַּדָּבָר, פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ: בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּיר לְךָ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״לָכֵן אֱמֹר לוֹ״, אֶלָּא בֵּאוּרוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה: לָכֵן אֱמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל עַל עַצְמְךָ הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אַתָּה בְּשָׁלוֹם עִם פִּינְחָס עַל שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה בְּפָנֶיךָ. לָכֵן תּוֹדִיעַ לָרַבִּים וְתֹאמַר מִצִּדְּךָ ״הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ״ וְגוֹ׳, וְ״הִנְנִי״ קָאֵי עַל מֹשֶׁה. (עיין סנהדרין פב: א״ל הקב״ה למשה הקדם לו שלום) וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁקִּנֵּא לֵאלֹהָיו אָמַר: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו״, וְטַעַם זֶה אֵינוֹ קָאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב ״הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁזֶּה שְׂכָרוֹ עַל שֶׁקִּנֵּא לְמֹשֶׁה כָּאָמוּר. וְאָמַר ״וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי הֵבִיא אֶת הָרָשָׁע הַזֶּה לְכַפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנֶחְשָׁב לוֹ כְּהַקְרָבַת פָּרִים וּכְבָשִׂים. עַל כֵּן נִשְׁבַּע ה׳ אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הִתְחַלְתָּ בְּשִׁמּוּשׁ כְּהֻנָּה.

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְיַחֲסוֹ, וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן שֶׁיִּזָּכְרוּ אֲבוֹתָיו לְטוֹבָה. וְעוֹד נִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִים יִשְׂרָאֵל עִם אַהֲרֹן שֶׁסִּבֵּב נְפִילָה גְּדוֹלָה מִיִּשְׂרָאֵל בְּאֶמְצָעוּת הָעֵגֶל, דִּכְתִיב (שמות לב:לה): ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן״. הֲרֵי עָמַד פִּנְחָס בֶּן בְּנוֹ וּפָדָה נֶפֶשׁ כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ בְּסָמוּךְ ״וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְלָזֶה יִחֲסוֹ עַד אַהֲרֹן, וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבה פרק יג) שֶׁהָיָה אַהֲרֹן עוֹמֵד וּמְתַקֵּן וְהָיָה מְלַמֵּד כָּל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוּ׳, עַד כָּאן. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב עַל אַהֲרֹן הַקִּלְקוּל שֶׁגָּרַם בְּמִיתַת עַם רָב וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְתַקֵּן מַה שֶׁנִּפְרַץ, וְכָאן רָמַז ה׳ כִּי פִּנְחָס שִׁלֵּם בְּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה.

הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי. כַּוָּנַת הוֹדָעַת דָּבָר זֶה אוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁהַשֵּׁם הֵשִׁיב אֶת חֲמָתוֹ בְּלֹא אֶמְצָעוּת זְכוּת אֲשֶׁר כָּפָה מִדַּת הַדִּין, וְיֵצֵא מִזֶּה שֶׁיַּחְשֹׁב מֹשֶׁה כִּי הַשֵּׁם מִתְנַהֵג בְּסֵדֶר זֶה, לָכֵן הוֹדִיעַ הַשֵּׁם כִּי פִּנְחָס הוּא שֶׁהָיָה סִבָּה לְהָשִׁיב חֵמָה, וְהוּא אָמְרוֹ הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְלֹא מֵעַצְמָהּ שָׁבָה.

מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁיָּצְתָה הַחֵמָה וְהָיְתָה עֲלֵיהֶם, הֱשִׁיבָהּ מֵעֲלֵיהֶם, וְזֶה שֶׁבַח גָּדוֹל. עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר מַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּגֶדֶר הַפְּעֻלָּה עַצְמָהּ, שֶׁהֵסִיר כַּעַס ה׳, כִּי הַכַּעַס הוּא עָנָף הַיָּגוֹן וְהַדַּאֲבוֹן, וְיִהְיֶה לַה׳ נַחַת רוּחַ הַרְבֵּה מֵהֲשָׁבַת חֵמָה.

בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם. דִּקְדֵּק לוֹמַר קִנְאָתִי, גַּם אָמַר בְּתוֹכָם, בָּא לָתֵת כֹּחַ הַמַּשִּׂיג בּוֹ הֲשָׁבַת חֵמָה, וְאָמַר שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצָעוּת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: הָאֶחָד שֶׁקִּנֵּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְסִכֵּן בְּעַצְמוֹ כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּקַנְאוֹ בְּכִנּוּי. ב׳, שֶׁהָיְתָה הַקִּנְאָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי לְבַד לֹא לְאֶמְצָעוּת שׁוּם דָּבָר זוּלָתוֹ, וְזוֹ הִיא מִצְוָה שְׁלֵמָה אֲשֶׁר יִתְרַצֶּה ה׳ בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּכִנּוּי לְהַמְּדַבֵּר בָּרוּךְ הוּא. ג׳, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַפְּעֻלָּה שֶׁעָשָׂה נֶעֱלֶמֶת מֵעֵינֵי אָדָם אֶלָּא קִדֵּשׁ ה׳ בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פב.) שֶׁהָיוּ כָּל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן סָבִיב לָאֹהֶל אֲשֶׁר שָׁם דָּקַר שְׁנֵיהֶם וְהָרַג נְשִׂיאֵיהֶם בִּפְנֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּתוֹכָם:

וְלֹא כִלִּיתִי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּתַב הַסִּבָּה שֶׁהִיא ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם״ בְּאֶמְצַע שְׁנֵי פְּרָטֵי הַמְּסֻבָּב שֶׁהֵם ״הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי״ וְ״לֹא כִלִּיתִי״ וְגוֹ׳, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״בְּקַנְאוֹ וְגוֹ׳ הֵשִׁיב וְגוֹ׳ וְלֹא כִלִּיתִי״ וְגוֹ׳, אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״הֵשִׁיב וְגוֹ׳ וְלֹא כִלִּיתִי וְגוֹ׳ בְּקַנְאוֹ״ וְגוֹ׳?

אָכֵן נִתְכַּוֵּן לְהָעִיר כִּי הֲשָׁבַת הַחֵמָה אַחַר שֶׁהָיְתָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גֶּדֶר זֶה לֹא הוּשַׂג אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת שָׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת הָרְשׁוּמִים בָּעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק ״בְּקַנְאוֹ״ וְגוֹ׳, אֲבָל לְגַבֵּי מְנִיעַת הַכִּלָּיוֹן שֶׁאָמַר ״וְלֹא כִלִּיתִי״, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה גַּם כֵּן ה׳ מַשְׁאִיר פְּלֵיטָה לְעַמּוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה בַּמַּעֲשֶׂה כָּל שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן, וּבְאֶמְצָעוּת תְּפִלַּת צַדִּיק וְכַדּוֹמֶה מֵהַזְּכוּת יֹאמַר ה׳ לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית ״רַב״ וְגוֹ׳. גַּם לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי״ שֶׁהוּא דָּבָר טוֹב בְּגֶדֶר הַפְּעֻלָּה מִצַּד עַצְמָהּ, בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר הַכָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה, כִּי אִם הָיָה אוֹמֵר ״הֵשִׁיב״ וְגוֹ׳ ״וְלֹא כִלִּיתִי״ וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר ״בְּקַנְאוֹ״, הָיָה נִשְׁמָע כִּי תַּכְלִית עִנְיָן זֶה שֶׁל הֲשָׁבַת חֵמָה הוּא הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא כִּלָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מוּבָן שֶׁיֵּשׁ מִפְעָל טוֹב בַּהֲשָׁבַת חֵמָה מִצַּד עַצְמָהּ. אֲבָל מֵאָמְרוֹ ״הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי״ וְאָמַר סָמוּךְ לָהּ סִבַּת הַדָּבָר שֶׁהוּא ״בְּקַנְאוֹ״ וְגוֹ׳, זֶה יַגִּיד שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ תַּכְלִית מִפְעָל הַטּוֹב.