התחילו ללמודשדה צפים. מָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיָה שֶׁשָּׁם הַצּוֹפֶה עוֹמֵד לִשְׁמֹר אִם יָבֹא חַיִל עַל הָעִיר:
ראש הפסגה. בִּלְעָם לֹא הָיָה קוֹסֵם כְּבָלָק, רָאָה בָלָק שֶׁעֲתִידָה פִרְצָה לְהִפָּרֵץ בְּיִשָׂרָאֵל מִשָּׁם, שֶׁשָּׁם מֵת מֹשֶׁה, כְּסָבוּר שֶׁשָּׁם תָּחוּל עֲלֵיהֶם הַקְּלָלָה וְזוֹ הִיא הַפִּרְצָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה (תנחומא):
וְדַבְּרֵיהּ לַחֲקַל סְכוּתָא לְרֵישׁ רָמָתָא וּבְנָא שַׁבְעָא מַדְבְּחִין וְאַסֵיק תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבְּחָא
וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צוֹפִים. אַחַר שֶׁלֹּא יָכוֹל לִמְצֹא שֶׁמֶץ פְּסוּל עַל זֶה בַּשָּׁרָשִׁים, חָזַר לִהְיוֹת צוֹפֶה וּמַבִּיט בָּעֲנָפִים, דְּהַיְנוּ לָבֹא עַל הַתּוֹלָדוֹת מִצַּד חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִּרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״, כִּי אֵין הָאָבוֹת בִּכְלַל הַבָּנִים. וְעוֹד, שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל כִּי אִם הַמּוּקְצִים שֶׁבָּעָם, שֶׁהֲרֵי שֵׁבֶט לֵוִי לֹא הִסְכִּימוּ. וְאָמַר ״אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם״, כִּי עַל יְדֵי הָעֵגֶל נַעֲשׂוּ מְגֻלִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לב כה): ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מְגֻלֶּה. וְרָאוּ כָּל הָעַמִּים כִּי שֵׁם ה׳ סָר מֵעֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הָעֵגֶל, וְזֶהוּ ״שְׂדֵה צוֹפִים״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַבָּטָה.
וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה אֵלָיו שֶׁגַּם בָּזֶה טָעוּ, כִּי ״לֹא הִבִּיט אָוֶן״ זֶה ״בְּיַעֲקֹב״, כִּי אִם הָעֵרֶב רַב לְבַדּוֹ הָיָה מָקוֹר אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר וְגוֹ׳ לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״, הֵבִיא לוֹ מוֹפֵת עַל טָעוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (שם לב יד): ״וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ״, וְכִי יֵשׁ נְחָמָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וַהֲלֹא לֹא אָדָם הוּא לְהִתְנַחֵם. אֶלָּא וַדַּאי אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֵעוֹלָם לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכַלּוֹתָם, כִּי לֹא פָשְׁעוּ בּוֹ, אַךְ הָעֵרֶב רַב הָיָה הָעִקָּר בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעָשׂוּ עַל יְדֵי נַחַשׁ וְקֶסֶם, וְחָשַׁב ה׳ פֶּן יִטְעוּ גַּם יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְהָיָה מְגַזֵּם לָהֶם בְּכִלָּיוֹן כִּי עָבֵיד אִינֵּשׁ דְּגָזֵים וְלָא עָבֵיד, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת״, וְלֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת״, אֶלָּא מֵעוֹלָם לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ גִּזּוּם לְבַד, וְלֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַמָּשׁ. וְזֶה דַּוְקָא ״לְעַמּוֹ״, דְּהַיְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַל הָעֵרֶב רַב לֹא נִחַם כְּלָל, וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ עַל יְדֵי הָעֳנָשִׁים הַמְבֹאָרִים פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בְּשָׁלֹשׁ מִיתוֹת נִדּוֹנוּ שָׁם כוּ׳. וְאֶצְלֵנוּ נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִחַם ה׳ עַל זֹאת, וְאֵל ה׳ הוּא הַיּוֹדֵעַ (יהושע כב כב) שֶׁגַּם מִתְּחִלָּה כָּךְ הָיְתָה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְזִידִין בַּדָּבָר אִם כֵּן וַדַּאי יִעֵד לָהֶם עֹנֶשׁ מַמָּשׁ וְהָיְתָה כָּאן נֶחָמָה מַמָּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ, כִּי לֹא בֶּן אָדָם הוּא וְיִתְנֶחָם, אֶלָּא ״הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה״, שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם כִּי אִם אֲמִירָה וְדִבּוּר לְבַד דֶּרֶךְ גִּזּוּם וְלֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וּלְהָקִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְלֹא יַעֲשֶׂה״, ״וְלֹא יְקִימֶנָּה״.
וְהַכֶּפֶל שֶׁבְּפָסוּק זֶה טַעֲמוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר הַקב״ה לְמֹשֶׁה ״הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם״ וְגוֹ׳ (שמות לב י), הֲרֵי שֶׁהָיָה שָׁם אֲמִירָה רַכָּה וְהַבְטָחָה טוֹבָה לְמֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ: ״וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, וְהָיָה שָׁם דִּבּוּר קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וּשְׁנֵיהֶם לֹא נִתְקַיְּמוּ. וְכְנֶגֶד הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַר לַעֲשׂוֹת לְמֹשֶׁה נֶאֱמַר כָּאן: ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב״, כִּי לְשׁוֹן כִּזּוּב מוֹרֶה עַל הַמַּבְטִיחַ לְהֵטִיב וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, וּכְנֶגְדוֹ נֶאֱמַר: ״הַהוּא אָמַר״, אֲמִירָה רַכָּה, ״וְלֹא יַעֲשֶׂה״, וּכְנֶגֶד הָרָעָה אָמַר: ״וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״, כִּי לְשׁוֹן נֶחָמָה הוּא עַל הָרָעָה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר: ״וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה״, וּבְדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
וְאָמַר הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי. הַיְינוּ לִי, כִּי כְּבָר אָמַרְתִּי ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״, וְאִם אֲקַלְלֵם אֲקַלֵּל גַּם עַצְמִי, לְכָךְ ״לֹא אֲשִׁיבֶנָּה״. ״לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב״, אַתָּה לְקַחְתַּנִי שְׂדֵה צוֹפִים לִהְיוֹת צוֹפֶה וּמַבִּיט בְּאָוֶן וְעָמָל שֶׁלָּהֶם, מָה אוּכַל לְהַבִּיט אִם ה׳ לֹא הִבִּיט בָּהֶם עָמָל וְאָוֶן? וַאֲפִלּוּ הַחוֹטְאִים הָהֵם לֹא כָּפְרוּ בֵּאלֹהִים לְגַמְרֵי אֶלָּא שִׁתְּפוּ שֵׁם שָׁמַיִם לְדָבָר אַחֵר, כִּי לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״ בְּוָי״ו, וְאָמְרוּ רז״ל (סנהדרין סג.) אִלְמָלֵא וָי״ו שֶׁבְּ״הֶעֱלוּךָ״ נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, כִּי בְּוָי״ו יֵשׁ הוֹרָאָה שֶׁלֹּא נָתְנוּ תִּפְלָה בֵּאלֹהִים אֶלָּא הוֹדוּ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים וְהָעֵגֶל הַזֶּה נִתְמַנָּה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מִפִּי הַגְּבוּרָה, לְכָךְ אָמְרוּ ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן: ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ״, שֶׁטָּעֲנוּ כִּי ה׳ אֱלֹהָיו הוּא עִמּוֹ, עִם הָעֵגֶל, וּמָסַר לוֹ הַהַנְהָגָה לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם כְּמֶלֶךְ וְלֹא אֱלֹהִים מַמָּשׁ, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״.
אוֹ יֹאמַר, שֶׁאַף בִּשְׁעַת הַחֵטְא ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ״, לֹא כָּפְרוּ בּוֹ לְגַמְרֵי, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ עוֹלָם נִשְׁאַר בּוֹ. וְתֵדַע שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״, (שמות לב ז), הַיְינוּ הָעָם שֶׁהֶעֱלָה מֹשֶׁה, וְזֶה וַדַּאי לֹא אָמַר כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי ״אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״ וְלֹא מֹשֶׁה הוֹצִיאָם, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכְּלַפֵּי הָעֵרֶב רַב אָמַר שֶׁמֹּשֶׁה הֶעֱלָם מִדַּעְתּוֹ. וְהָרְאָיָה שֶׁלְּכָךְ אָמַר מֹשֶׁה: ״לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ״ וְגוֹ׳ (שם לב יא), דְּהַיְינוּ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר ״אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״, כִּי לְשׁוֹן ״הוֹצֵאתָ״ שַׁיָּךְ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לְמִצְרַיִם וְיָצְאוּ, אֲבָל גַּבֵּי הָעֵרֶב רַב אָמַר ״כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״, כִּי לְשׁוֹן יְצִיאָה אֵין שַׁיָּךְ בָּהֶם, כִּי מִי הִכְנִיסָם שֶׁיֵּצְאוּ. וּכְפִי הַפְּשָׁט יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״ בְּמַעֲלָה עַל יְדֵי בִּזַּת מִצְרַיִם, כִּי מִשָּׁם נִתְעַשְּׁרוּ, וְעַל יְדֵי רֹב זָהָב עָשׂוּ הָעֵגֶל. לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, כִּי נִתְעַלּוּ בְּעֹשֶׁר שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אֲבָל בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה לֹא הָיָה מָקוֹם לְהַזְכִּיר זֶה, לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ״.
כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְגוֹ׳. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי הָעֵגֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי כִּשּׁוּף, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נַחַשׁ וְקֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַדַּאי לֹא עָשָׂאוּ הָעֵגֶל כִּי אִם הָעֵרֶב רַב. וְאִם תֹּאמַר, אִם אֵין בָּהֶם נַחַשׁ וְקֶסֶם אִם כֵּן בַּמֶּה יִוָּדַע לָהֶם הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳, עַל זֶה אָמַר: ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל״, כִּי כָּל הַקּוֹרוֹת הַתְּלוּיִין בְּעֵת וּזְמַן הַהוֹוִים וְנִפְסָדִים, ״יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב״, אֲפִלּוּ לִקְטַנֵּיהֶם, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב לב): ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים״, וּ״לְיִשְׂרָאֵל״ דְּהַיְינוּ לַחֲשׁוּבֵיהֶם, ״יֵאָמֵר מַה פָּעַל אֵל״, כִּי הַדְּבָרִים הָרוּחָנִיִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹנְנָם בְּיָדָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טו יז): ״מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״, וּכְתִיב (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ׳ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ״.
הֵן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. יָדוּעַ שֶׁכָּל עִקַּר מַעֲשֵׂה כִּשּׁוּף בַּלַּיְלָה, כִּי בוֹ תִרְמוֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר, אֵלּוּ הַמַּזִּיקִים, וְכָל הָעוֹסְקִים עִמָּהֶם הֵם מֻכִּים וּמְעֻנִּים, וְיֵרֶא בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה פְּנֵיהֶם זֹעֲפִים, לֹא תֹּאַר וְלֹא הָדָר לָהֶם, וְהֵם חֲלוּשֵׁי כֹּחַ, כִּי רֻבָּם מַרְעִיבִים אֶת עַצְמָם כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַטֻּמְאָה. וְהֵן עָם זֶה כְּלָבִיא יָקוּם מִשְּׁנָתוֹ, חָזָק וּבָרִיא אוּלָם. וְזֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין לוֹ עֵסֶק בְּנַחַשׁ וְקֶסֶם, וְאַדְרַבָּה, ״לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ וּמַבְרִיחַ הַמַּזִּיקִין מֵעָלָיו, וְאִם כֵּן וַדַּאי אֵין לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶם כְּלָל. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן.