וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר׃

נכה בו. אֲנִי וְעַמִּי נַכֶּה בָהֶם. דָּ"אַ - לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (ב"מ ק"ה), מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים - לְחַסֵּר מֵהֶם מְעַט (תנחומא):

כי ידעתי וגו'. עַל יְדֵי מִלְחֶמֶת סִיחוֹן שֶׁעֲזַרְתּוֹ לְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב:

וּכְעַן אִיתָא כְּעַן לוֹט לִי יָת עַמָא הָדֵין אֲרֵי תַקִיף הוּא מִנִי מָאִים אֵכוּל לְאַגָחָא בֵּיהּ קְרָב וַאֲתָרֵכִינֵיהּ מִן אַרְעָא אֲרֵי יְדַעֲנָא יָת דִי תְבָרַךְ מְבָרָךְ וְדִי תְלוֹט לִיט

ארה לי. לשון צווי מפעלי הכפל בחסרון אות הכפל וכן קבה לי והנה קוב על משקל שמור וקבה לי בחסרון הה"א על דרך משקל שכב רכב צלח:

נכה בו. שם הפועל ואין טענה בעבור היותו בה"א כי הנה כמוהו לכלה הפשע:

יואר. הוי"ו הנח הנעלם תחת הדגש שהוא תחת אות הכפל כמו על כמון יושב ולא היה כמוהו מאותו בנין בעבור אות הגרון כמשפט:

וְטַעַם נַכֶּה בּוֹ - אֲנִי וּמִדְיָן עוֹזְרִי:

את אשר תברך - בנבואה. גם בלק היה יודע שנביא היה ובנבואה היה אומר עתידות, או על ידי קסמים, כי כן נקרא בלעם הקוסם ביהושע, אך סבור היה שיועילו לו תפילותיו וקרבנותיו.

אולי אוכל נכה בו לשון הכאה ואל תתמה אם הוא לשון רבים שהרי מצינו דוגמתו משכני אחריך נרוצה. ד״‎א נכה בו אני ואתה אני במלחמה ואתה בקללה ומצינו קללה לשון הכאה נכנו בלשון.

ואגרשנו מן הארץ שלקחו מיד סיחון שהיתה מתחלה שלי כשלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון.

וְעַתָּה לְכָה אָרָה לִּי וְגוֹ׳. וּבִלְעָם אָמַר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשָּׁלַח לוֹ בָּלָק ״לְכָה קָבָה לִּי״. וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁ״קָּבָה״ קָשֶׁה מֵ״אָרָה״ וּבִלְעָם הוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ מִשִּׂנְאָתוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״ קָשֶׁה מִן ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״, אֵין זֶה מַסְפִּיק, וְכִי לֹא יָדַע בִּלְעָם שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לְיִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי הוֹסָפָה זוֹ יִגְרַע? כִּי שֶׁמָּא כּוּלֵּי הַאי לֹא יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת. וְעַל בָּלָק קָשֶׁה אֵיךְ הָיָה נִבְעָר מִדַּעַת כָּל כָּךְ, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״לְכָה אָרָה לִּי״ וְלֹא נֶעֱתַר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״, וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל ״לְכָה קָבָה לִּי״ - וְכִי מִי שֶׁאֵין רוֹצִים לִתֵּן לוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן חוֹזֵר וְשׁוֹאֵל דָּבָר גָּדוֹל?

אֶלָּא וַדַּאי שֶׁ״אָרָה״ קָשֶׁה מִן ״קָבָה״, וּלְשׁוֹן ״נַכֶּה״ קָשֶׁה מִן לְשׁוֹן ״לְהִלָּחֵם״, וּלְשׁוֹן ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״ קָשֶׁה מִן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״, כִּי לְשׁוֹן ״קָבָה״ אֵינוֹ לְשׁוֹן קְלָלָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (בראשית ל כח): ״נָקְבָה עָלַי שְׂכָרֶךָ״, אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ, אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָהֶם חוֹר קָטָן, מִלְּשׁוֹן ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״ (מלכים ב׳ יב י), אֲבָל ״אָרָה״ קָשֶׁה כִּי בּוֹ קְלָלָה בּוֹ נִדּוּי. (שבועות לו.) וְכֵן ״לְהִלָּחֵם״ אֵינוֹ כָּל כָּךְ רַע בְּהֶחְלֵט, כִּי יֵשׁ לוֹחֵם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ לְבַד, אֲבָל ״נַכֶּה״ הוּא מַכֶּה מַמָּשׁ. וְכֵן ״וְגֵרַשְׁתִּיו״ מַשְׁמָע לְגָרְשׁוֹ רַק מֵעָלָיו לְבַד, אֲבָל ״וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״ מַשְׁמָע מִכָּל הָעוֹלָם. וּבְזֶה יְתוֹרַץ הַכֹּל, כִּי בָּלָק לֹא יָדַע שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לָהֶם כָּל כָּךְ, עַל כֵּן פָּעַר פִּיו לִבְלִי חֹק וְשָׁאַל ״אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״, דְּהַיְנוּ כָּלָה כָּלִיל כֻּלָּם אֲגָרֵשׁ מִן הָעוֹלָם. וּבִלְעָם יָדַע שֶׁאֱלֹהֵיהֶם אוֹהֵב לָהֶם וּפְשִׁיטָא שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ וְלֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לֹא זֶה וְלֹא זֶה, עַל כֵּן אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּלָק אֵינוֹ שׁוֹאֵל כִּי אִם לִדְחוֹתָם מֵעָלָיו, כִּי אִם יָבֹאוּ לְהִלָּחֵם בּוֹ אָז יַעַבְרוּ בְּלֹא תָצוּר אֶת מוֹאָב, וְדִין הוּא שֶׁתָּחוּל קְצָת קְלָלָה לִקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ לְחַסֵּר מֵהֶם מְעָט. לְכָךְ אָמַר כִּי בָלָק שָׁלַח אֵלָיו ״קָבָה לִּי אוֹתוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֵם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו״.

וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא״, רָצָה לוֹמַר כָּל כָּךְ הֵם מְבֹרָכִים וּדְבֵקָה בָהֶם הַבְּרָכָה עַד שֶׁאֵין מָקוֹם לָחוּל אֲפִלּוּ לַאֲרִירָה הַגְּדוֹלָה, וְקַל וָחֹמֶר קָבָה הַקְּטַנָּה, שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לָחוּל כְּנֶגֶד חוֹזֶק הַבְּרָכוֹת. וְכַאֲשֶׁר רָאָה בָלָק שֶׁלֹּא נֶעֱתַר לוֹ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ מִלֵּילֵךְ עִמּוֹ, חָזַר אֶל הַקְּטַנָּה וְאָמַר, לְפָחוֹת לְכָה קָבָה לִי, כִּי לֹא יָדַע מַה שֶּׁאָמַר ה׳ לְבִלְעָם ״כִּי בָרוּךְ הוּא״, כִּי לֹא הִגִּיד בִּלְעָם לִשְׁלוּחָיו רַק ״כִּי מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״, וְחָשַׁב שֶׁמָּא בַּעֲבוּר זֶה יְעַכְּבוּהוּ כִּי הִקְשֵׁיתִי לִשְׁאוֹל, לְכָךְ שָׁאַל הַקְּטַנָּה. וְהֵשִׁיב לוֹ בִּלְעָם: ״אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה׳ אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה״ - לֹא קָבָה הַקְּטַנָּה וְלֹא אָרָה הַגְּדוֹלָה. וְהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים גְּדוֹלָה לִקְטַנָּה בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לִידוּק מִזֶּה דַּוְקָא לְפִי שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲשׂוֹת, הָא אִם הָיָה הַדָּבָר בִּיכָלְתִּי הָיִיתִי עוֹשֶׂה לֹא זוֹ קְטַנָּה אֶלָּא אֲפִלּוּ גְּדוֹלָה, וּבָזֶה הֶרְאָה כִּי כָל מְזִמּוֹת לְבָבוֹ לְהָרַע.

וְזֶה בֵּאוּר הַפָּסוּק ״וְעַתָּה לְכָה״ וְגוֹ׳, בְּמִלַּת ״וְעַתָּה״ רָצָה לְנַסּוֹתוֹ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ לָאֹר כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁאִם יִדְחֵהוּ וְיֹאמַר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד הָעֵת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כִּי שֶׁמָּא לֹא יִכְעַס כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳״, עַל כֵּן אָמַר ״אָרָה לִּי״, לִרְצוֹנִי, לִזְמַן שֶׁאֶבְחַר אֲנִי, אוֹ ״אָרָה״ אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ ״לִי״, מְסוּרִים בְּיָדִי, אוֹ ״לִי״ - שֶׁלֹּא יֵדַע הַדָּבָר שׁוּם אָדָם כִּי אִם אֲנִי. ״אוּלַי אוּכַל״ שֶׁהָעוֹלָם יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אוּכַל, וּבֶאֱמֶת ״נַכֶּה בּוֹ״ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאַתָּה, וְאַחַר הַהַכָּאָה אֲגָרְשֶׁנּוּ אֲנִי לְבַדִּי. וְאָמַר לְשׁוֹן ״אוּלַי״ עַל עַצְמוֹ, כִּי אֲנִי סָפֵק אִם אוּכַל, אֲבָל אַתָּה וַדַּאי כִּי בְּצֵרוּפְךָ וַדַּאי נַכֶּה, לְכָךְ לֹא אָמַר ״אוּלַי נוּכַל נַכֶּה בּוֹ״. ״כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ״, לֹא אָמַר ״יְבֹרָךְ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״יוּאָר״, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ דַּוְקָא בִּקְלָלוֹת יֵשׁ לְךָ כֹּחַ וְלֹא בִּבְרָכוֹת, כִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ כְּבָר הוּא מְבֹרָךְ, וְאַתָּה רוֹאֶה זֶה בָּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ וְאַתָּה מְבָרְכוֹ כְּדֵי לִתְלוֹת בְּךָ, דְּאִם לֹא כֵן, כְּשֶׁעָזַרְתָּ אֶת סִיחוֹן הָיִיתָ מְקַלֵּל לְמוֹאָב, וְלָמָּה לֹא בֵּרַכְתָּ לְסִיחוֹן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין לְךָ כֹּחַ בִּבְרָכוֹת כִּי אִם בִּקְלָלוֹת לְבַלֵּעַ וּלְהַשְׁחִית, כְּהוֹרָאַת שֵׁם בִּלְעָם. עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה שֶׁתְּבָרְכֵנִי.

וְעַתָּה לְכָה נָּא וְגוֹ׳, אָמַר וְעַתָּה שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲפִלּוּ שִׁעוּר שָׁעָה אַחַת, כִּי כָּל שָׁעָה הֵם בְּסַכָּנָה מִצִּדָּם. וְאָמְרוֹ נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, וְסָמַךְ הַבַּקָּשָׁה לְעִקַּר הַפְּעֻלָּה שֶׁהִיא ״אָרָה לִי״ וְגוֹ׳, וְדִקְדֵּק לוֹמַר תֵּבַת לִי שֶׁתִּהְיֶה הָאֲרִירָה בָּהֶם לִי לְצָרְכִּי, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁלֹּא תִּתְעַכֵּב הָאֲרִירָה עַד אַחַר שֶׁיַּעֲשׂוּ נְקָמָה בָּהֶם וּמַה שֶׁהָיָה כְּבָר הָיָה, אֶלָּא שֶׁתַּעֲשֶׂה הַפְּעֻלָּה תֵּכֶף וּמִיָּד שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה הַצָּלַת מוֹאָב מֵהֶם. וְרָמַז עוֹד בְּמַאֲמַר לִי לְפִי שֶׁקָּדַם בִּלְעָם וּבֵרַךְ אֶת בָּלָק, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, בלק א), לָזֶה אָמַר ״אָרָה לִי״, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ לִי שֶׁכְּבָר אֲנִי מְבֹרָךְ לֹא יוֹעִיל זֶה וְצָרִיךְ לְאָרֵר אוֹתָם. וְאִם תֹּאמַר אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁכְּבָר אַתָּה מְבֹרָךְ, לָזֶה אָמַר כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי כָּאן כָּלַל שְׁנֵי דְּבָרִים, אֶחָד עִנְיַן הַחוֹזֶק הַטִּבְעִי, וְאֶחָד עִנְיַן הַבְּרָכָה כִּי עַם זֶה בִּרְכָתוֹ עֲצוּמָה מִבִּרְכָתִי. וְאָמְרוֹ אוּלַי נַכֶּה בּוֹ פֵּרוּשׁ, וְאַחַר כָּל זֶה עוֹדֶנִּי בְּגֶדֶר הַסָּפֵק אוּלַי, וְגַם גֶּדֶר סָפֵק זֶה לֹא לְאַבְּדוֹ אֶלָּא לְהַכּוֹת בּוֹ לְגָרְשׁוֹ מֵעָלַי. גַּם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כְּנֶגֶד הַבֵּינוֹנִים נַכֶּה בּוֹ, וּכְנֶגֶד הַצַּדִּיקִים וַאֲגָרְשֶׁנּוּ.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז פִּיו הִכְשִׁילוֹ בְּמַאֲמַר אָרָה לִּי לְאָרֵר אֶת בָּלָק, וְכֵן הָיָה, שֶׁגָּרַם לוֹ בַּעֲצָתוֹ מִיתַת כָּזְבִּי בִּתּוֹ. גַּם הָיָה סִבָּה שֶׁיָּשׁוּב בָּלָק לְמִדְיָן וְשָׁם נָפַל בַּחֶרֶב, דִּכְתִיב (במדבר לא:ח) ״וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ וְגוֹ׳ וְאֶת צוּר״ וְגוֹ׳, וְזוּלַת הֲלִיכַת בִּלְעָם שֶׁגִּלָּה לְמוֹאָב כִּי מֻבְטָחִים הֵם מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא יַעֲשׂוּ לָהֶם דָּבָר אֶלָּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, הָיָה נִשְׁאָר שָׁם בָּלָק וְלֹא הָיָה חוֹזֵר לְמִדְיָן וְלֹא הָיָה נֶהֱרָג, הֲרֵי נִתְקַיֵּם שֶׁהָלַךְ לְאָרוֹתוֹ לְבָלָק, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז:טו) ״חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם״.

כִּי יָדַעְתִּי אֵת וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (במדבר רבה כאן) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבִּלְעָם בֵּרַךְ אֶת בָּלָק שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ, לָזֶה אָמַר כִּי יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ שֶׁהֲרֵי נִתְקַיְּמָה בּוֹ בִּרְכָתוֹ, וְדָבָר זֶה הוּא יָדוּעַ אֶצְלוֹ לְבַד לְפִי שֶׁהוּא נִסָּה אֶת הַדָּבָר וְאֵינוֹ יָדוּעַ לַכֹּל כִּי בִּרְכַּת בִּלְעָם בְּרָכָה, וַאֲשֶׁר יוּאַר זֶה יָדוּעַ מִמַּה שֶׁקִּלֵּל מוֹאָב לְסִיחוֹן. וְיֵשׁ לְהָעִיר בְּעִנְיָן זֶה, בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁהָיוּ צוֹדְקִין קִלְלוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם יֵשׁ שְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר, אֶחָד לִהְיוֹתוֹ רַע עַיִן, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ רֶגַע בְּאַפּוֹ, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) וְהָיָה מְקַלֵּל בְּרֶגַע הַזַּעַם, אֲבָל הַבְּרָכָה אֵין מְצִיאוּת שֶׁתִּתְקַיֵּם מִפִּיו.

וְנִרְאֶה כִּי לְעוֹלָם בִּרְכַּת בִּלְעָם כְּבִרְכַּת חֲמוֹר, אֶלָּא שֶׁהָרָשָׁע הָיָה מַעֲרִים כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁפְּלוֹנִי יַעֲלֶה לִגְדֻלָּה וְכַדּוֹמֶה, הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמְּבָרְכוֹ, וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר וּמִתְבָּרֵךְ חוֹשֵׁב שֶׁבִּרְכָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם גָּרְמָה, וְלֹא כֵן הוּא אֶלָּא מַזָּלוֹ גָּרַם. וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה לְבָלָק שֶׁרָאָה בְּכוֹכָבוֹ שֶׁעָתִיד לִמְלֹךְ בְּמוֹאָב, וּבֵרְכוֹ בַּדָּבָר עַצְמוֹ לְרַמּוֹתוֹ כִּי הוּא הַסּוֹבֵב.