בְּמִדְבַּר י״ט · י״א

הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכׇל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

במילים פשוטות

כאן מתחיל דין הטומאה עצמו: הנוגע במת של אדם טמא שבעת ימים. אבן עזרא מבאר ש״כל נפש אדם״ בא לרבות בין יהודי בין נכרי, ולמעט בהמה - שהנוגע בנבלת בהמה אין טומאתו כטומאת מת אדם. עוד מדקדק אבן עזרא בלשון ״וטמא״ שהוא פועל שהוי״ו הפכתו, ולדעתו משמעו כפועל עבר. חזקוני מבאר מדוע נאמר במפורש ״הנוגע במת״, אף שהיה אפשר ללמוד זאת בקל וחומר מטומאת אוהל: ללמד שאין עונשים מן הדין, ולכן נכתב הדבר בפירוש. שבעת ימי הטומאה הם יסוד דיני טומאת מת.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דְיִקְרַב בְּמִיתָא לְכָל נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא וִיהֵי מְסָאָב שַׁבְעָא יוֹמִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לכל נפש אדם. יהודי או עובד כוכבים:

אדם. ולא בהמה:

וטמא. יהיה טמא והוא פועל עתיד כי הוי"ו השיבו ועל דעתי שהוא פועל עבר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הנגע במת למה נאמר אם מטמא באהל אינו דין שמטמא במגע אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל