וְנִלְו֣וּ עָלֶ֔יךָ וְשָֽׁמְר֗וּ אֶת־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד לְכֹ֖ל עֲבֹדַ֣ת הָאֹ֑הֶל וְזָ֖ר לֹא־יִקְרַ֥ב אֲלֵיכֶֽם׃

הכתוב חוזר ומדגיש את הצטרפות הלויים אל הכהנים לשמירת משמרת אוהל מועד לכל עבודת האוהל, ומוסיף ש״זר לא יקרב אליכם״. רש״י מפרש בקצרה שהאזהרה מכוונת אל הכהנים עצמם - ״אתכם אני מזהיר על כך״, כלומר עליכם מוטלת האחריות למנוע מן הזר להתקרב. אבן עזרא מבאר את הטעם של ״ונלוו עליך״: כדי שלא תצטרכו להיעזר בזר שהוא ישראל, אלא הלויים הם שיסייעו בעבודה. הפסוק ממשיך את קו ההבחנה: הלויים הם המסייעים המורשים, ואילו כל אדם אחר שאינו כהן ואינו לוי הוא ״זר״ שאסור לו להתקרב אל העבודה. כך נשמרת הקדושה על ידי מעגלים מוגדרים של קרבה.