בְּמִדְבַּר י״ח · ל׳

וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בַּהֲרִֽימְכֶ֤ם אֶת־חֶלְבּוֹ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנֶחְשַׁב֙ לַלְוִיִּ֔ם כִּתְבוּאַ֥ת גֹּ֖רֶן וְכִתְבוּאַ֥ת יָֽקֶב׃

במילים פשוטות

הפסוק מבהיר שלאחר שהלויים ירימו את החלק המובחר מן המעשר, יתרת המעשר תיחשב להם כתבואת גורן ותבואת יקב - כלומר כחולין גמורים. רש״י מבאר ש״בהרימכם את חלבו ממנו״ פירושו לאחר שתרימו תרומת מעשר, והמותר נחשב ללויים חולין גמורים, כתבואת גורן של ישראל, שלא יאמרו הואיל וקרא הכתוב למעשר ״תרומה״ יהיה אסור באכילה. אבן עזרא מוסיף שהמעשר אסור לאכילה עד שירימו חלבו ממנו, ואחר כך מותר לאכלו בכל מקום טהור. הפסוק מלמד שההפרשה משחררת את שאר המעשר לאכילת חולין: לאחר שהופרש החלק הקדוש, רשאים הלויים לאכול את היתרה בכל מקום ובלא הגבלות התרומה. הנתינה לכהן היא שמתירה את השאר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בהרימכם את חלבו ממנו. לְאַחַר שֶׁתָּרִימוּ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִמֶּנּוּ:

ונחשב הַמּוֹתָר לַלְוִיִּם חֻלִּין גְּמוּרִין:

כתבואת גרן לישראל, שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וּקְרָאוֹ הַכָּתוּב תְּרוּמָה - שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה" - יָכוֹל יְהֵא כֻלּוֹ אָסוּר, תַּ"ל "וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן", מַה שֶּׁל יִשְׂרָאֵל חֻלִּין, אַף שֶׁל לֵוִי חֻלִּין (עי' ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתֵימַר לְהוֹן בְּאַפְרָשׁוּתְכוֹן יָת שׁוּפְרֵיהּ מִנֵיהּ וְיִתְחַשֵׁב לְלֵּוָאֵי כַּעֲלָלַת אִדְרָא וְכַעֲלָלַת מַעֲצַרְתָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם בהרימכם את חלבו. וכבר הזכיר הכתוב זה לדבק אחריו ואכלתם אותו והטעם שהוא אסור לכם לאכול ממנו עד שתרימו חלבו ממנו ואחר שיחשב לכם אז תאכלוהו בכל מקום טהור:

מקור: ספריא · נחלת הכלל